Page 330 - Preview
P. 330
לי כי ההחלטה לגביי השתנתה, ורלצ"ד רוצה שאשאר בארצות הברית. מה קורה אצלכם בכלל?", שאלתי, בתקווה לקבל הבהרה שתעזור לי להחליט אם לעלות לטיסה או לא.
"שלוש, אל תחשוב אפילו לחזור לכאן. אין לנו מה לעשות. אנחנו יושבים ולא עושים כלום" ענה ארז בקול החלטי מאוד, שלא השתמע לשתי פנים. "תישאר שם. אם נזדקק לעזרתך — אנו יודעים להשיג אותך", הוסיף ואמר.
הידיעה הזו שאין לי מה לתרום בחזרה לארץ, מחוזקת בהבטחה שאם יזדקקו לעזרתי יודיעוני על כך, הקלה עליי מאוד. החלטתי שאם אין לי מה לתרום למאמץ המלחמתי הצפוי, אקבל את הדין, אחזור לביתי ואמשיך בלימודיי. זמן מה לאחר מכן התקשרתי לרותי. ממנה נודע לי כי בשעה 01:00 בלילה הגיע טלפון מהנספחות הצבאית בוושינגטון שמבטל את חזרתי לארץ. היא ניסתה להשיג אותי בתחנת הביניים במיניאפוליס, כדי להודיע לי שאני יכול לשוב על עקבותיי. אך הצוות בשער הטרמינל עדכן אותה שמאוחר
מדי, מכיוון שדלתות המטוס כבר נסגרו לקראת ההמראה לדייטון. לקראת הצוהריים יצאתי עם כל יתר הטייסים לבקר במוזיאון חיל־האוויר האמריקני
שבבסיס רייט פטרסון. בערב הסיעו אותי בחזרה לשדה התעופה ועליתי על טיסה בדרך חזרה לסן פרנסיסקו.
כשנחתנו בסן פרנסיסקו, לאחר שהודממו מנועי המטוס וטרם נפתחו הדלתות, נשמע קולו של קברניט הטיסה בקשר הפנימי:
"גבירותיי ורבותיי" פתח ואמר. "ברצוני להודיע לכם שלפני שעה קלה התחילה מלחמה במפרץ. כוחותינו החלו במתקפה על עיראק. שם המבצע שונה מ'מגן המדבר' ל'סערת המדבר' (Desert Storm)".
הייתי בסערת רגשות. עמיתיי הטייסים חזרו ארצה, וישתתפו במאמץ המלחמתי. אני, לעומת זאת, ישבתי בטרמינל בסן פרנסיסקו, מחכה לטיסה שתיקח אותי בחזרה למונטריי, ועוד הערב אגיע הביתה לאשתי ולילדיי. נראה שמילות השיר של רבי יהודה הלוי "ליבי
במזרח ואנוכי בסוף מערב" — מתאימות מאוד לסיטואציה שנמצאתי בה. טיסה קצרה החזירה אותי מלוס אנג'לס למונטריי. הגעתי הביתה בשעת ערב מאוחרת. שמחתי לחזור, הרבה יותר מוקדם משציפיתי, לזרועות אשתי וילדיי. רותי לא ידעה את נפשה מרוב אושר. המחשבה שתישאר לבדה עם שני ילדים, לשבועות ארוכים בלי תאריך
חזרה ברור, הדאיגה אותה עד מאוד. למוחרת, כשחזרתי למכללה קיבלו אותי חבריי לכיתה, בעיקר אלו מחיל הנחתים,
בהתרגשות רבה. כל המכללה שמעה על הטייס הישראלי שנשלף מהלימודים ונשלח להשתתף בקרבות. כולם קינאו בי והפכתי לגיבור היום, אך רק לשעה קלה. היו בין הקולגות שלי שציפו לשמוע ממני עלילות קרבות. הם לא שמו לב שעברו פחות משתי יממות בלבד
מאז ש"נעלמתי" — זהו פרק הזמן הנדרש לטיסה לדייטון ובחזרה. בדיעבד, נודע לי שהטייסים שעלו לטיסה חזרו לארצות הברית רק כשלושה שבועות
מאוחר יותר. המשכנו לעקוב אחרי ההתפתחויות דרך שידורי ערוץ CNN. כך למדנו על מה שקורה
בארץ, על החדרים האטומים, על הטילים שנפלו במקומות שונים בארץ ועוד. ב־22 בפברואר 1991 החלה הפלישה של כוחות הקואליציה לתוך עיראק. הניצחון היה
330
