Page 354 - Preview
P. 354
נקבע ל־45 דקות. בשנים שלאחר מכן, שכללנו את תוכנית האימון והמדריכים שבינינו, מעבר לאימון האישי שלהם בתור מטיסים מכיסא ימין או כמדריכים בכיסא שמאל, היו מצטרפים למספר גיחות כצופים בכיסא האחורי, ומשתלבים בתחקיר הגיחה של זוגות מתאמנים אחרים. כך עלה מספר הגיחות בכל מחזור אימון לעשר. בשלהי שנות ה־90, הוחלט שעדיף שמפעילי הסימולטור יהיו מדריכים ישראלים, וכך יצא לי גם לעבור הכשרה
והסמכה להיות מפעיל סימולטור. כל הקפה בגיחת חירום טיפוסית הייתה משופעת בסדרת תקלות. תרחיש מקובל היה
"לחטוף" תקלה ראשונה אחרי המראה, תקלה או שתיים נוספות בצלע עם הרוח, ועוד תקלה בצלע בסיס או בפיינל. לדוגמה: תקלת וסת באחד המנועים לאחר המראה, אש במנוע השני בצלע עם הרוח, ותקלה במערכת הידראולית אחת בפיינל. תרחישים אלו היו יוצרים עומס רב על המטיס, ובגמר הגיחה היינו יוצאים סחוטים מהמאמץ המרוכז.
המדריכים האמריקנים לא הפסיקו להתפעל מחדוותנו לקבל עוד ועוד תקלות. באימונים בשנת 1995 ו־1996, הייתי הקצין והמדריך הבכיר בקבוצת המתאמנים. מתוקף אחריות זו, ביצעתי כל יום תחקיר מסכם יומי עם כל המתאמנים. ביום ה', בגמר סדרת האימון, ביצעתי תחקיר שבועי מסכם, אשר הועבר בכתב למפקדי טייסות האנפה לאחר
חזרתנו לארץ. יום הטיסות בסימולטור היה מתחיל בשעה מוקדמת, ולפעמים נגמר בשעות מאוחרות.
מכיוון שבכל יום ביצענו 2—3 גיחות בלבד, היה לנו הרבה זמן פנוי, אותו ניצלנו לקניות לבית ולמשפחה. היו לנו שני רכבים שכורים, והסתדרנו כך שבזמן שארבעה מתאמנים נמצאו במתקן, שני הזוגות האחרים לקחו את הרכבים והסתובבו במרכזי הקניות שבסביבה. כך עברנו מרשת אחת לשנייה: Target, Macey’s, Foot Locker, Toys R’ Us, וכיו"ב. בשנים הראשונות, שהיו בדיוק לאחר שחזרתי עם משפחתי מלימודי תואר שני במכללת הצי האמריקני במונטריי שבקליפורניה, הייתה רותי מציידת אותי ברשימת קניות ארוכה של מוצרים לבית שהורגלנו להם בארצות הברית, ושלא ניתן היה למצוא כמותם בארץ.
לרשימה זו נוספו בגדים ונעליים לילדים, קלטות וידאו של סרטי דיסני, ערכות לגו ועוד. ב־31 במרץ 1995 נולד ילדנו השלישי — אייל. נסענו בשעת לילה מאוחרת לבית החולים 'הדסה' בעין כרם. בדרך איבדנו שעה, כי השעון התחלף לשעון קיץ. לאחר זמן מה של טיולים הלוך ושוב במסדרונות בית החולים לצורך הזירוז, ילדה רותי את אייל ללא בעיות מיוחדות. גם בלידה זו הייתי נוכח, והחזקתי את ידה של רותי בכל התהליך, כשדמעות
התרגשות נקוות בעיניי. כשחזרנו עם התינוק החדש לביתנו ברעות, קיבלו אותנו אחיו ניצן ואסף בהתלהבות
רבה. אני לעומת זאת, תהיתי איך הבן החדש, שהפסיד את חוויית החיים בארצות הברית, ירכוש בעתיד יכולת טובה באנגלית רק מלימודים בכיתה.
תום עידן האנפה בטייסת 124
ה־15 ביולי 1998 נקבע להיות יום סגירת טייסת 124 אנפה. התכנסנו בפלמחים, הסדירים ואנשי המילואים, לאירוע הסגירה. עשרה ממסוקי הטייסת המריאו בשלושה מבנים למטס
354
