Page 48 - Preview
P. 48
דודה רותי הרחבה חדשה לרכבת: קטר דיזל אדום ושלושה קרונות כסופים של הרכבת המהירה Trans Europe Express( TEE) עתה היו לנו שלוש רכבות — האחת עם הקטר הקטן שגרר קרונות של רכבת משא, השנייה של הקטר השחור הגדול שהוציא עשן, שמשך
קרונות נוסעים בצבע כחול וירוק, וזו האחרונה — הכסופה. כשיואבי סיים את לימודיו בתיכון, חברו כמה חברים מהמחזור שלו שהיו להם רכבות
Märklin והקימו ביחד מערך רכבות גדול מימדים באחד הבתים. התוצאה הייתה מרשימה ביותר, כזו שרק יכולנו לחלום עליה.
לאחר גיוסו של יואבי המשחק ברכבת החשמלית דעך עד שפסק כליל. יום אחד היא פשוט נעלמה מביתנו — ההורים תרמו אותה למישהו, מבלי שאפילו יידעו אותנו על כוונתם זו. אין לי מושג מיהו זה שזכה ב"אוצר".
לימים הגעתי ללונדון עם רעייתי רותי, והלכנו ביחד לראות את המחזמר Starlight Express. נושא המחזמר הוא ילד המשחק בחדרו בלילה ברכבות חשמליות. הרכבות מתחרות אחת בשנייה, מי תהיה מהירה יותר. הרגשתי שבמידה מסוימת הילד הזה — הוא אני. הזדהיתי עם חלומותיו. מי שהייתה לו רכבת חשמלית בילדותו, לנצח תישאר לו פינה חמה לנושא זה בליבו. בחיי הבוגרים, כל אימת שנזדמן לי לראות מערך תצוגה של רכבות חשמליות, בחנות או במוזיאון, הייתי עוצר לשעה קלה, מתבונן בעין בוחנת בקרונות,
▪▪ ▪
בפסים ובגשרים, ונזכר בחיוך ב־Märklin של ילדותי. אני הופך לחובב תעופה
רחוב חובבי ציון שבו גרנו היה רחוב משופע, ובית הדירות בו גרנו נמצא בשליש העליון, בפינת רחוב אלקלעי. כל בוקר, הייתי צועד במורד הרחוב עד קצהו, לשדה שבאמצעו שכן בית הספר. בשעות הפנאי, הייתי עולה במעלה הרחוב, לבית מס' 1, שם שכנה חנות של עיתונים, מכשירי כתיבה וכו' של אדון רוזנצוויג. מלבד ציוד הלימודים שמכר, כמו מחברות
ועטים, היו בנמצא גם "צורכי רוח" — הקומיקס. באחד הימים של תחילת שנת 1967, בהיותי בכיתה ה', הגעתי לחנות של רוזנצוויג עם
בן כיתתי וחברי הטוב דני יובל, שהציג בפניי משהו חדש. הייתה זו חוברת של בטאון חיל־ האוויר, גיליון מס' 73. על עמוד השער — צילום של שלושה מטוסי ווטור. "נדלקתי". קניתי את הגיליון, ומאותו יום הפכתי לקורא נאמן של הבטאון. על מדף הספרייה בחדרי התחיל להתפתח אוסף של גיליונות, שמורים היטב בשקיות ניילון שקופות. הייתה זו ראשיתה של הספרייה התעופתית שלי, שבהמשך התווספו אליה ארבעת ספרי היסוד של עמנואל בן
גוריון על תולדות התעופה בעולם ועוד ספרים רבים שעסקו בזיהוי מטוסים. באחד הימים קיבל אוסף הספרות התעופתית שטיפחתי חיזוק משמעותי. הייתי בדירתה של סבתי שושנה (רוז) שלוש בתל־אביב, כשלפתע שמעתי את קולה בוקע מהמבואה
בכניסה לדירה: "תרי, בוא רגע. יש לי משהו בשבילך".
48
