Page 53 - Preview
P. 53
53
ידובר בה, והורינו שרצו חופש מילדיהם הכירו את הבעלים של המקום. את יתר הזמן עשינו בדירתה של סבתא שושנה, בשדרות רוטשילד 134 בתל־אביב. בחופשות הקיץ של שלהי בית הספר היסודי התחלתי לבנות דגמים שונים: בעיקר מטוסים, אבל היו גם טנקים,
ואפילו נושאת מטוסים אחת. הריטואל היה פחות או יותר קבוע: היינו עולים על אוטובוס מס' 5 של חברת דן בתחנה
שליד הבית, ונוסעים עד לכיכר דיזנגוף, ומשם צועדים לכיוון חנות הצעצועים "יהודה" בדיזנגוף 108. לעיתים פקדנו את חנות הנעליים "פיל", ששכנה מצידו השני של הכביש בסמוך לכיכר, שם היו קונים לנו את הסנדלים לעונת הקיץ. בחנות הצעצועים "יהודה" הייתי בוחן את קופסאות הדגמים השונים, ובוחר לי אחד מהם. בחזרה לדירה של סבתא, הייתי בונה את הדגם עוד באותו היום. לאחר זמן מה היינו נוסעים לחנות פעם נוספת,
לרכוש דגם נוסף. באחת הפעמים, לאחר שירדנו מהאוטובוס בתחנה שבכיכר, מול קולנוע "אסתר", פנתה
אליי אישה שלא הכרתי ואמרה לי "אתה תהיה טייס". בתור ילד, כמובן שאמירה זו החמיאה לי מאוד. כבר אז התחלתי לחשוב שיש בנושא הזה של מטוסים משהו מעניין. לא היה לי שמץ של מושג מה נדרש כדי להיות טייס, אבל נצרתי בליבי את האמירה הזו.
באופן מוזר האירוע חזר על עצמו פעם נוספת, במקום אחר, במהלך טיול שנתי. עצרנו לחניית ביניים בתחנה המרכזית בעפולה. כל התלמידים ירדו, ושתי נשים שישבו על הספסל קראו לעברי ואמרו לי "אתה תהיה טייס". בכל שנות ילדותי לא אמרו לי אף פעם "אתה תהיה רופא" או "אתה תהיה עורך דין" או "אתה תהיה... משהו אחר". אבל לא פעם
אחת אלא פעמיים, אמרו לי נשים שלא הכירו אותי כלל: "אתה תהיה טייס".
קולנוע "אסתר" בכיכר דיזנגוף
בהוקרה לאותן נשים אלמוניות שזיהו בי את ניצוץ הטיסה, עוד בטרם הייתי מודע לו בעצמי, אני מצרף את התמונה הבאה. זהו המראה של קולנוע "אסתר" בכיכר דיזנגוף,
