Page 68 - Preview
P. 68
בדרך כלל, כשבהם אולם גדול ויציע. שורת המעבר הייתה חוצה את האולם לשניים: החלק הקרוב למסך והחלק האחורי, זה שהמשיך אל מתחת ליציע. מכיוון שהמעבר היה רחב, שורת המעבר הייתה זו שממנה הייתה הראות הטובה ביותר, בלי חשש שיסתירו לך
מבוגרים שיושבים לפניך. באחת החופשות הוצג בקולנוע הסרט "פרש בלי ראש". אינני זוכר את תוכנו, אבל אני
זוכר שהתלהבתי ממנו מאוד, עד כדי כך שראיתי אותו שש פעמים. כפי הנראה בכולן ישבתי בשורה 14, כיאה לנכד של אחד השותפים.
כיכר המייסדים 4
“נוסעים לראשון“ הדהד קולה של אימא. כך, בסופי שבוע, ולפעמים בחופשות, היינו מתכנסים לתוך הפז'ו 404 של אבא, ושמים
פעמינו לראשון לציון, לביתה של סבתא רבקה, אם־אימי. סבתא רבקה רוזן התגוררה ביחד עם אחותה הרווקה חנה בקומתו השנייה של בית ישן
בכיכר המייסדים 4 בראשון לציון. אל הקומה השנייה היינו עולים בגרם מדרגות ארוך שהיה צמוד לצידו החיצוני של המבנה. גרם המדרגות היה מעוטר משני צדדיו בשורה ארוכה של עציצים, חלקם מאולתרים מפחיות ריקות ואפילו גביעי גבינת קוטג', וכל אימת שטיפסתי בו הייתי מרגיש שאינני לבד: העציצים ליווני עד שהגעתי לקומה השנייה, וכך גם
קול נעירותיו של החמור שהיה קשור בחצר.
החצר האחורית של הבית בכיכר המייסדים 4. ניתן להבחין בעציצים שעיטרו את כל גרם המדרגות
בניגוד לדירתה של סבתא שושנה שהייתה בלב הכרך העירוני של תל־אביב, היה בביתה של סבתא רבקה משהו ששימר טעם של פעם. מצבו התחזוקתי היה ירוד, ואנו, הילדים, הוזהרנו לשים לב לתנועותינו. המרפסת הוגדרה אזור "מחוץ לתחום". כשהייתי מרים את ראשי ומתבונן בתקרה, הייתי יכול לראות דרך החורים שבטיח המתפורר את פסי העץ שתמכו בגג. כמעט בכל חדר היה חור בטיח התקרה. עלינו הילדים אסרו לרוץ בין חדרי
הבית, מחשש שהזעזוע יגרום לנפילת טיח מהתקרה.
68
