Page 67 - Preview
P. 67
67
כשהייתי קטן מאוד, היו לוקחים אותי לתחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב, כדי לחזות ברכבות הנכנסות והיוצאות מהתחנה. בשנות ה־60, שנים רבות לפני שהורדה מסילת הרכבת לתוך תוואי נחל איילון, היו הרכבות מגיעות ממש עד למבנה התחנה, שלה היו שני רציפים בלבד. תרז, המטפלת שלי, הייתה לוקחת אותי באוטובוס בקו מס' 19, ואחרי נסיעה קצרה היינו יורדים בתחנת הרכבת, נכנסים למבנה התחנה והולכים לעבר הרציפים. שם יכולתי לחזות ברכבות. לתחנה היה שאון מיוחד, משל עצמה, שיצרה תנועת קהל הנוסעים. ביניהם כאלו שאך הגיעו מבחוץ ומיהרו לתפוס מקום ברכבת שעתידה לצאת בעוד שעה קלה, ואחרים שירדו מהרכבת שהגיעה זה עתה, ומיהרו לצאת מהתחנה לעבר
המוניות והאוטובוסים העירוניים שהיו בחוץ. למה אהבתי ללכת לצפות בתנועת הרכבות? היום, אחרי שחלפו להן עשרות שנים, כבר
אינני מסוגל לענות על שאלה זו. אחי יואבי מספר שבקושי אכלתי, ושהנסיעה לתחנת הרכבת והטיול ברציפים היו אחת השיטות לפתוח לי את התיאבון. תרז העידה באוזני שרק ברכבת הייתי מתרצה לאכול בננה. בזיכרוני נשארו מרגעים אלו רק רסיסים של שמחה. רגש קסום, שלא ניתן להסביר אותו, מציף אותי כשאני עומד בתחנת רכבת, ומתבונן
ברכבות הנכנסות ויוצאות מהרציפים.
▪ ▪▪
ליד בית העירייה בתל־אביב היה ממוקם גן חיות קטן ומיוחד, שאהבנו לבקר בו. לא היו בו הרבה חיות. אני זוכר אריה, ג'ירפה, ופיל. בצמוד לגן החיות היו כמה מתקני לונה פארק קטן. אחד מהם הייתה קרוסלה של "מטוסים" מסתובבים. חוויית ה"טיסה" הזו הונצחה במסרטת ה־8 מ"מ של סבתא. הייתי בן ארבע, אולי חמש — וכבר אז גיליתי חיבה
ל"טיסה"... בקרוסלה!
▪ ▪▪
הופעתם של הקניונים הגדולים, שבהם ניתן למצוא "קומת בתי קולנוע", סימנה את קץ עידן בתי הקולנוע השכונתיים של העיר הגדולה. כך נעלמו להם אחד אחר השני, בתי הקולנוע של ילדותנו: "שדרות" שהיה בשדרות רוטשילד, "מקסים" שהיה במורד שדרות בן־ציון, "הוד" שהיה בפסז' שנשא את אותו השם, "תל־אביב", לא רחוק מכיכר דיזנגוף, ועוד
רבים ואהובים. אבל היה קולנוע אחד שהיה מעל כולם, שעליו ניתן להגיד שהיה כמעט הקולנוע הפרטי
שלנו. היה זה קולנוע "אוריון", שהיה ממוקם ליד מגרש הכדורסל ברחוב מכבי. סבי צדוק נכנס לעסקי הקולנוע בשותפות עם כמה מיוצאי רומניה שהכיר, מתוקף עיסוקיו בתפקיד נשיא לשכת המסחר ישראל־רומניה. שנים רבות לאחר שנפטר, המשיכה סבתא להחזיק בחלקו בשותפות. כשהיה סרט מתאים לילדים בקולנוע "אוריון", הייתה סבתא מתקשרת לשותפים שהפעילו אותו, ולנו היו מחכים בקופה כרטיסי חינם למושבים בשורה 14, היא
שורת המעבר. מהי שורת המעבר? בתי הקולנוע של אז היה גדולים הרבה יותר מאלו של היום ונבנו
