Page 65 - Preview
P. 65
65
מכניסים לבלנדר לצורך הכנת מילק־שייק. כך נראתה הדירה מבפנים: בכניסה הייתה מבואה קטנה שהיה בה שולחן עץ קטן
עליו ניצב הטלפון. מעל השולחן — תמונה בסגנון עתיק של אציל לבוש בשריון מלחמה. מהמבואה ניתן היה לפנות ימינה לסלון או להמשיך ישר למסדרון שהוביל למטבח ולחדרי השינה. הסלון היה גדול ורחב־ידיים, ולמעשה חיבורם של מה שהיו בעבר שני חדרים. קיר של חלונות זכוכית קטנים ריבועיים, שחלקם ניתן לפתיחה בגרירה, חצץ בין הסלון לבין המרפסת ואפשר כניסה של אור רב לסלון. בצד השמאלי של הסלון הייתה פינת ישיבה שמשני צידיה שתי ספריות נמוכות, שלכל אחת מהן היה ייחוד משלה. על אחת ניצב בקבוק שבו ספינת מפרשים. תמיד תהיתי איך יכול היה מישהו להכניס ספינה כה גדולה מבעד לפתח הבקבוק הצר. בצד השני ניצבה ספרייה דומה אך שונה. בחלקה התחתון היה תא אחסון לשמיכות הפוך של החורף. פיתחו של תא זה היה נסגר בדלת הזזה קטנה. לפעמים הייתי מתחבא בתוך התא, שוכב על ערמת שמיכות הפוך בהמתנה שמישהו ימצא אותי. במרכז הסלון, מימין לקיר חלונות הזכוכית הקטנים ניצבה פינת ישיבה קטנה ובה שתי כורסאות וביניהן שולחן קטן, מיוחד במינו. את חלקו העליון של השולחן ניתן היה לסובב וכך לחשוף תא אחסון שבו סבתא הייתה שומרת את חפיסות קלפים ששימשו אותה למשחק הברידג'. אנו, הילדים, לא שיחקנו ברידג' אבל לימדו אותנו לשחק מלחמה וקנסטה ועוד משחק מוזר שניתן היה לשחק בו לבד ושהיה לו שם מוזר — Patience (בצרפתית — סבלנות). בצידו האחר של הסלון, זה שפונה לשדרה, הייתה פינת ישיבה נוספת שבמרכזה שולחן עגול. צמוד לקיר הפנימי ניצב מזנון ארוך שבחלקו השמאלי היו מגירות לאחסון סכו"ם הכסף. בסיום כל ארוחה שבה השתמשו בסכו"ם הכסף, היו שוטפים את הכלים מייד, ולאחר שיבשו הייתי מסדר אותם בחזרה במגירות שלהם. כל סכין, כל מזלג וכל כף, לחריץ המיועד להם. אי אפשר היה לטעות. בחלק זה של הסלון הייתה דלת הזזה שהובילה למרפסת. על מעקה המרפסת היו מספר אדניות שבהם גידלה סבתא פרחי ג'רניום. כשהייתי קטן, לא עבר ראשי את גובה המעקה, ולכן לא יכולתי לראות את הנעשה
תחנת קו מס' 5 הסמוכה לבית בשדרות רוטשילד 134. ברקע היכל התרבות
בחוץ.
