Page 63 - Preview
P. 63
63
בחוג הזה, כמדומני שהיה זה במהלך כיתה ה’ או ו’. הייתה לי תעודת חבר באגף הנוער, ואחת לשבוע הייתי נוסע באוטובוס למוזיאון, ושומע הרצאות בליווי שקופיות על תרבויות ואומנויות עתיקות. חוג זה פתח בפני צוהר לעולם המופלא של המיתולוגיה היוונית, ואדריכלות המקדשים. למדנו על זאוס ואירופה, על התרבות המינואית וכרתים, הבדלי הסגנונות של כותרות עמודי המקדשים — דורי, יוני וקורינתי. ספגתי אהבה לנושא זה ועולמי התרבותי התעשר בידע רב. לפני ואחרי החוג, הייתי מסתובב במסדרונות המוזיאון, מתבונן, מסוקרן ובודק. התעניינותי באומנות ובעתיקות נבטה במסגרת זו ובכיתה ט’ קיבלה חיזוק נוסף במסגרת לימודי תולדות האומנות. חוברת החוג, שעל השער שלה
מופיע פסל הנער שמוציא קוץ מרגלו, שמורה עימדי עד היום.
חוברת ההדרכה של חוג אומנות יוון רומי, אגף הנוער, מוזיאון ישראל
בחוג שולבה גם פעילות יצירתית סביב הנושאים שנלמדו: ציור, עבודה בחומר ובעיסת נייר. אחת לשנה הייתה נערכת תערוכה של יצירות אגף הנוער, בה הוצגו עבודות המשתתפים. גם עבודה אחת שלי הוצגה לעיני הציבור הרחב שביקר בתערוכה באותה שנה. אך מה גדולה הייתה הפתעתי כשגיליתי שבתהליך הפיכת העבודה למיצג, התבלבלו הצדדים, ומה שראה המבקר בתערוכה היה למעשה תמונת ראי של מה שיצרתי. כפי הנראה הייתי
היחידי שהיה מודע לתקלה זו. נתיבות חיינו לוקחות אותנו במסלולים שונים. גורלי ניתב אותי לטיס ולשירות ארוך
בקבע. אומנם, לא פיתחתי קריירה אקדמית בתחומי ההיסטוריה והאומנות, אבל שתיהן לא היו עבורי בחזקת The road not taken. נכון יותר לומר שההיסטוריה והאומנות היו עבורי מטען תרבותי מעשיר, שליווה אותי כל חיי, לאן שלא הלכתי.
▪ ▪▪
שנים רבות חלפו. באחד הימים חזרתי ברכב צבאי מחצרים לרמת השרון. בצומת אשדוד
