Page 74 - Preview

שולחן הכתיבה שלי. בין האנשים שלא הגיעו למסיבה אך שיגרו מברקי ברכה הייתה ראשת הממשלה, הגב'
גולדה מאיר. בנוסף למברק ששלחה להוריי, קיבל אבא גם מכתב חתום ע"י סגן מנהל לשכת ראש הממשלה שצורפה אליו מתנתה האישית של ראשת הממשלה: תעודה של הקרן הקיימת על נטיעת 13 עצים לכבודי, ועליה חתימתה של גולדה.
▪ ▪▪
שיחת הטלפון הקצרה עם עזר ויצמן, במהלך מסיבת בר המצווה, לא הייתה האחרונה שלי עם מי שהיה מפקד נערץ של חיל־האוויר. עברו שנים רבות ועזר ויצמן נבחר לכהן בתפקיד הנשיא השביעי של מדינת ישראל. אני נעשיתי לקברניט מסוק אנפה, וכך הצטלבו דרכינו. על המפגשים
והשיחות עימו אספר בהמשך, בשער 3 של ספר זה — “טייס“.
"ֱהֵיה נכון"
הפעילות שלי בתנועת הצופים העבריים הייתה קצרת ימים, אבל בעלת משמעות רבה עבורי. הצטרפתי לתנועה עוד בהיותי תלמיד בכיתה ד’, בבית הספר “בית־הילד“. מדריכי התנועה משבט “מודיעין“, באו לבית הספר לגייס אותנו לתנועה. הצטרפתי לשכבת
העופרים. חניכי התנועה נדרשו ללבוש מדי חאקי. נסענו לחנות "אתא" במרכז ירושלים, שם רכשו
לי את סט מדי החאקי הראשון בחיי. ההצטרפות לתנועה חייבה כל חניך לעבור טקס השבעה רציני מאוד. באחת הפעולות הראשונות, הוביל אותנו המדריך למערה בעמק המצלבה. כל חניך נכנס בתורו, קרא את דף השבועה וחתם בדם על הנוסח. נכנסנו אחד־ אחד. כשהגיע תורי כבר הייתי מתוח למדי. המדריך אחז באצבעי ודקר אותה. טיפת דם פרצה לה בקצה האצבע שאותה הצמדתי למגילת השבועה, וכך חתמתי עליה בדמי. לאחר שסיימו כל החניכים לחתום על המגילה, נתכנסו כולם סביב המדריך, הוא גלל את מגילת
השבועה לתוך בקבוק ריק וקבר אותה באדמת עמק המצלבה. כך נעשיתי לצופה! כל מחזור קיבל עניבה בצבע שונה. העניבה הראשונה שקיבלתי הייתה בצבע צהוב. הייתי הולך ברגל מביתנו לצריף התנועה בעמק המצלבה, מרחק של כקילומטר וחצי. על החולצה נהגו לתפור סמלים שונים, שהתרבו והשתנו ככל שעלה הוותק בתנועה. בתחילה
רק סמל כתף עם שם השבט, ולאחר מכן סמלי מבחני דרגה שנתפרו על הכיסים. לקראת בוחן הדרגה הראשון משהו השתבש. אינני זוכר מדוע, אבל החלטתי לא להמשיך. המדים והעניבה הצהובה מצאו את מקומם בארון, ולא היה להם דורש. את שעות הפנאי
שלי העברתי בעיסוקים אחרים. בכיתה ז' עברתי ללמוד בגימנסיה. בני השכבה היו ברובם פעילים בתנועת הצופים,
והבנתי שאם אני רוצה להשתלב בחברתם, כדאי לי לחדש את פעילותי בתנועה. כך קרה שבכיתה ח' חידשתי את פעילותי. הפעם היה זה בשבט "מצדה", שהיה לו מבנה אבן קבוע בצד המערבי־דרומי של עמק המצלבה. לגדוד שלנו קראו גדוד "יזהר" והיו בו ארבע קבוצות — שתיים של בנים ושתיים של בנות. לקבוצה שהשתייכתי אליה קראו "קבוצת
74