Page 73 - Preview

73
המלמד שלי לבר־המצווה היה אדם מבוגר בשם טוקטלי, והייתי הולך לביתו מספר פעמים בשבוע כדי ללמוד את הפרשה שלי, בספר דברים פרק א'. את קריאתי בתורה הקלטנו בטייפ הסלילים הגדול שהיה בסלון ביתנו. באחד הימים נמסר הטייפ לתיקון, ולא שב ממנו. משלא היה צורך יותר בסלילים הם הושלכו לפח. כך אבדה לה ההקלטה
לעולמים. ארבעים וארבע שנים מאוחר יותר, כשאני פותח את דברים פרק א' אינני מצליח לזכור
היכן התחיל קטע הפרשה שלי והיכן הסתיים. יש רק קטע אחד באמצע הפרק ששירתו צרובה בזיכרוני עד היום:
יאְיהָוה ֱאלֵֹהי ֲאבוֵֹתֶכם,יֵֹסף ֲעֵליֶכם ָכֶּכם– ֶאֶלף ְפָּעִמים;ִויָבֵרךְ ֶאְתֶכם, ַכֲּאֶשׁר ִדֶּבּר ָלֶכם. יב ֵאיָכה ֶאָשּׂא, ְלַבִדּי, ָטְרֲחֶכםוַּמַׂשֲּאֶכם, ְוִריְבֶכם. יג ָהבוּ ָלֶכם ֲאָנִשׁיםֲחָכִמיםוְּנבִֹנים,ִויֻדִעים–ְלִשְׁבֵטיֶכם;ַוֲאִשׂיֵמם,ְבָּראֵשׁיֶכם.ידַוַתֲּענוּ,
ֹאִתי;ַוֹתּאְמרוּ,טוֹב–ַהָדָּברֲאֶשׁר–ִדַּבְּרָתַּלֲעשׂוֹת.
עליתי לתורה בבית הכנסת “ישא ברכה“ בירושלים. בית הכנסת, אותו פקדנו בחגים, היה ממוקם בפינת הרחובות ז’בוטינסקי ואלקלעי, מרחק פסיעות בודדות מביתנו. ההתרגשות ביום העלייה לתורה הייתה גדולה, וכפי שמקובל נזרקו עליי ועל הקהל שמסביבי סוכריות
טופי מעזרת הנשים. לאחר העלייה לתורה, הוזמנו האורחים מקרב המשפחה הקרובה לארוחת צוהריים
בדירתנו. את התפריט החגיגי הכינה אימא בתשומת לב רבה, ואף הדפיסה אותו על דף במכונת כתיבה, שעליו רשמה הערות ושינויים. הארוחה שהוגשה לאורחים כללה: רוסטביף, שני סוגי לשונות, קלופס, דגים ממולאים, ממולאים שונים, סלטים שונים (חצילים, וולדורף,
עגבניות ומלפפונים, תפוח־אדמה), מיצים ובורשט, חמוצים, פירות, קפה ועוגות. את מסיבת בר־המצווה ערכו לי ההורים בדירתנו ביום שלישי (כי ביום זה נאמר פעמיים "כי טוב") י"ד באב תשכ"ט, ה־29 ביולי 1969. ביום שלישי, שבוע לפני האירוע, צלצל פעמון הדלת. ניגשתי לפתוח אותה, ומולי עמד אחד המוזמנים ומתנה בידו. הוא חש שמשהו לא בסדר ושאל אותי: "אני מבין שזה לא היום?", השבתי לו "נכון, זה בשבוע הבא". הלך האיש
לדרכו והבטיח לשוב שבוע מאוחר יותר, כשהוא משאיר בידי את המתנה שהביא. קיבלתי מתנות רבות לבר־המצווה. בימים ההם נהגו לתת ספרים שכמה מהם נותרו בספרייתי עד היום. קיבלתי גם הרבה ספרים כפולים, וביחד עם אימא הלכתי לחנות "מסדה" כדי להחליף אותם. בזיכוי שקיבלתי קניתי ספרים אחרים. שתיים מהמתנות שלא היו ספרים היו יוצאות דופן. הראשונה הייתה משמעותית — כי שינתה את אורחות חיינו. הייתה זו טלוויזיה ניידת של Sony שהייתה לה אנטנה נשלפת, אותה קיבלתי מהדודים שלי רותי ואוסקר. באותה עת לא הייתה טלוויזיה בביתנו, והטלוויזיה שלי הפכה להיות הטלוויזיה המשפחתית. בלילות, הייתי לוקח אותה לחדר, וצופה בשידורי הטלוויזיה הירדנית במיטה. המתנה השנייה הייתה זו שקיבלתי מעזר וראומה ויצמן, שהורי נמנו עם חוג הידידים שלהם. עזר, שהיה אז ראש אג"מ במטכ"ל לא הגיע למסיבה, והתקשר לברך אותי. התרגשתי מהכבוד לדבר איתו. רעייתו ראומה הגיעה למסיבה ובידה מתנתם — דגם להרכבה של מטוס פנטום II. הרכבתי אותו בהנאה רבה, ותליתי אותו אחר כבוד מעל