Page 81 - Preview
P. 81
81
את האקווריום, ולרוטרדם לראות את הנמל. יום אחד הקדשנו לנסיעה במרחבי הפולדרים. לרותי הייתה מכונית ספורט קטנה, ובאחת הנסיעות בפולדרים ראיתי את מחוג המהירות מגיע למהירות גבוהה מאוד (משהו בין 140 ל־160 קמ"ש, אינני זוכר בדיוק). הייתה זו חוויה ראשונית וייחודית במינה, שבתמימותי כתבתי עליה להורים. הם כמובן נלחצו, התקשרו לרותי וביקשו להוריד את הרגל מהגז. רותי כעסה שסיפרתי להורים על כך והרגשתי לא
נעים "שסיבכתי אותה".
דודה רותי ואני יורדים מספינת התיור אחרי שיט בנמל רוטרדם
לאחר כשבוע הצטרף אלינו יואבי, וחוויית החופשה שינתה את פניה. לא עוד טיולי אופניים לבד, אלא פעילויות שעשיתי ביחד עם אחי הבכור. יחד, ישבנו על השטיח בסלון והאזנו לקולו של Cat Stevens שר את הלהיט של אותה שנה — My Lady d’Arbanville. משהו בקולו ובנגינתו של קאט שבה את ליבי, והיה לתחילתה של הערצת נעורים, שבהמשכה רכשתי את תקליטיו השונים. נהנינו גם מההאזנה לתקליטיו של Victor Borge, פסנתרן מחונן וקומיקאי, ששילב קטעי הומור בנגינת פסנתר קלאסית, והצחיק אותנו עד מאוד. לתוכנית המוסיקאלית של אותו קיץ צורפה גם להקת החצוצרות שנקראה Tijuana Brass, בזכות שני התקליטים שיואבי קנה בכפר השכן. מדי פעם יצאנו ביחד לטיולי אופניים
בכפרי הסביבה. בצמוד לסלון שבו היינו מאזינים לתקליטים השונים היה חדר העבודה של הדוד אוסקר.
באחד הימים פתחתי את דלתו ונדהמתי: השולחן, הכיסאות, הספרייה — כל הרהיטים נעלמו. לא נותר בחדר דבר. כששאלתי את דודתי רותי לפשר העניין ונתבשרתי כי היא ואוסקר עומדים להתגרש, הייתי המום. במידה מסוימת הצטערתי על כך שה"דוד אוסקר" עתיד להעלם מחיינו. לא היה לי כל מושג על בעיות בחיי הנישואין של רותי ואוסקר. על הסבל שדודתי סבלה במחיצתו, ועל כך שנותרה חסרת כול לאחר שהפסידה בתביעת
הגירושין נגדו, למדתי רק שנים רבות לאחר מכן.
