Page 83 - Preview
P. 83
83
חביתות הענק שמכינים במטבחו. באחד הימים שלאחר חזרתנו לפאריס ניגשנו למשרד של אייר פראנס בשאנז אליזה
ורכשנו זוג כרטיסי טיסה ללונדון. הטיסה ללונדון הייתה קצרה, והשתכנו בדירת B&B בשכונה היהודית Golders Green. יואבי הצטרף אלינו מבלגיה, וכך נפתח הפרק השלישי של חופשת הקיץ, הפעם בארץ שבשפתה שלטתי בצורה טובה מאוד.
במשך שבועיים התמקדנו בתיירות ובקניות ביקרנו בטירות שמחוץ ללונדון: Windsor Castle ו־Hampton Court. סיירנו באתרי לונדון השונים: ה־Tower of London, ארמון בקינגהאם, כיכר טראפלגאר, כיכר פיקדילי, והשוק היהודי בפטיקוט ליין. הרבה זמן השקענו בקניות: פקדנו את החנויות הגדולות ברחוב אוקספורד, וביליתי שעות לא מעטות בחנות הצעצועים Hamleys. הצטיידתי בדגמי מטוסים להרכבה, ובשלל צבעי Humbrol
שונים, כדי שאוכל לצבוע את הדגמים בצבעי ההסוואה המתאימים. בתחום הקולינרי לונדון זכורה לי בתור קפיצת מדרגה. במה דברים אמורים? לא בתבשיל
מיוחד, חלילה, שהרי על כך אי אפשר לחשוב בהקשר הבריטי. מדובר במשהו פשוט הרבה יותר: סלט כרוב סגול. באחד הימים הסתובבתי עם יואבי, בעוד שסבתא נשארה בדירה. נכנסנו לאיזושהי מסעדה קטנה לאכול צוהריים, ויואבי הזמין עבורנו את התפריט היומי. אינני זוכר מה הייתה המנה העיקרית, אבל את התוספת שנלוותה לה אני זוכר היטב. הייתה זו הפעם הראשונה שטעמתי סלט כרוב סגול. הרגשתי "התבגרות" מסוימת מעצם העובדה
ש"העזתי" לטעום דברים חדשים.
▪▪ ▪
למעלה מארבעים שנה מאוחר יותר, כשאני נזכר בטיול זה, אני מוצף בתחושה שהייתה לי חוויה מדהימה. נמשכתי כמו מגנט בחזרה לצרפת פעמים רבות במהלך חיי, כל פעם חוזר למקומות שבהם טיילתי ביחד עם סבתא. אני שמח על כך שיכולתי להביא לשם את רעייתי וילדיי כדי לטעום מהיופי שראיתי. אעיד על עצמי כי נותר בי צער על שני דברים הקשורים בהתנהגותי. האחד — שאינני זוכר אם הודיתי לסבתא מספיק על חניכה זו, ויש בליבי חשש שאולי לא הראיתי לה מספיק אסירות תודה על טרחתה לערוך לי מסע זה של היכרות עם שכיות החמדה של צרפת. השני — שלא טרחתי לצלמה ולהצטלם איתה על רקע נופי המקומות שביקרנו. הייתי צלם צעיר, לא מגובש, והרגשתי שהאנשים מפריעים לי בתמונה. לעיתים הייתי מחכה דקות ארוכות כדי שייצאו לי מהפריים. היום אני מבין טוב יותר שהאדם הוא חלק מהנוף, ואת מרכזיותו בסיפור החיים בכלל, ובטיולים בפרט. מהשקופיות שצילמתי בטיול יש לי תמונות רבות של נופים, טירות ואתרים היסטוריים אחרים — אבל אין לי כמעט תמונות שלנו. כך יצא שמהטיול המקסים הזה, על פני שלוש ארצות, יש לי רק שתי תמונות בהן אני מופיע. אחת עם אחי יואב, שצולמה בכניסה לרציף ספינת התעלות באמסטרדם, והשנייה עם דודתי רותי ברציף ספינות הסיור בנמל רוטרדם. עם סבתי, שהייתי כותב לה במכתבי “סבתא שושנה היקרה“, אין לי ולו תמונה משותפת
אחת מטיול מכונן זה.
