Page 85 - Preview

85
החודשיים ולהוסיף אליהם את כל השיקים שנפדו. באחד הימים נתנו לי להכין מאזן. הסבירו לי מה נדרש ועשיתי את החשבונות על פי ההסבר שקיבלתי. לצערי התוצאה יצאה לא מאוזנת, ועובד הבנק שהדריך אותי נאלץ לבצע תיקונים אחריי. האווירה הייתה נחמדה מאוד והעובדים גילו סבלנות רבה לבנו של המנכ"ל. אהבתי לשוחח עם מקס, איש הביטחון, שהיה חמוש באקדח — האקדח האמיתי הראשון שראיתי בימי חיי. בין הלקוחות השונים של הבנק, שאותם הכרתי דרך הטיפול בשיקים שלהם, היו השגרירות האמריקנית, חברת אל־על ועוד. באחד הימים החזקתי בידי שיק של למעלה ממיליון לירות. היה זה סכום אסטרונומי עבורי והתרגשתי
מזה מאוד. לאחר שישה שבועות של שביתה חזרו המורים לעבודה. נפרדתי מהידידים שרכשתי בקרב
עובדי הבנק, וחזרתי לשגרת הלימודים בבית הספר. כך באה לסיומה תקופת התעסוקה הראשונה בחיי.
חודשים אחדים אחר כך, הגיעו לביקור בארץ נשיא הבנק, סם זקס, ומשפחתו. פגשתי אותם לראשונה, בעת שהוזמנו לבקר אותנו בדירתנו בירושלים. המפגש היה לבבי ביותר, וסיפרתי לסם את החוויות שלי מהעבודה בבנק. בשלב מסוים פנה אליי בשאלה: "וכמה שילמו לך"? השאלה הפתיעה אותי מאוד. לא ציפיתי לקבל שכר, ולא הרגשתי מאוכזב שלא קיבלתי תמורה. השבתי לו כי לא קיבלתי דבר. סם פנה אל אבא ואמר לו בנוכחות כולם כי היה צריך לשלם לי
על עבודתי. כמה ימים לאחר מכן הביא לי אבא שיק — הייתה זו המשכורת הראשונה בחיי. בשלהי 1972 פתח הבנק סניף גם בירושלים. אבא כיהן כמנהל הבנק בארץ עד מאי 1975 ואז
התפטר מהבנק. בנובמבר 1975 נמכר האקסצ'יינג' נשיונל בנק אוף שיקאגו לבנק יפת, והבנק המשולב נפתח עם השם חדש "בנק אמריקאי ישראלי".
לאחר עזיבת הבנק, הצטרף אבא בשנת 1976 לאוניברסיטת תל־אביב שם כיהן בתפקיד סגן נשיא לקשרי חוץ עד שנת 1980. בהמשך דרכו היה מנכ"ל של חברת ההשקעות של הסוכנים ובעלי תחנות הדלק, ופעיל במועצות מנהלים רבות לפני, וגם אחרי פרישתו לגימלאות.
נעשיתי גדנ"עי־אוויר
מייד לאחר שהתחילו הלימודים בכיתה ט' הופיעו בבית הספר מדריכי גדנ"ע (גדודי נוער) שהציעו לנו להצטרף למסגרות הגדנ"ע שהיו פעילות באותה עת: גדנ"ע־קליעה וגדנ“ע־ אוויר. מכיוון שלא רציתי לוותר על אף הזדמנות — הצטרפתי לשני המסלולים.
הפעילות במסגרת גדנ"ע־קליעה כללה התייצבות שבועית במטווח במחנה אלנבי. לאחר שלושה שבועות של לימודים תאורטיים של יסודות הקליעה, התחלנו במטווחים ברובה צ'כי שהקליבר שלו הוסב ל־0.22. גיליתי יכולת קליעה טובה, אבל לאחר כחודשיים
החלטתי לפרוש מהקליעה ולהתמקד במה שמשך אותי יותר — הפעילות בגדנ“ע־אוויר. מועדון גדנ“ע־אוויר היה ממוקם במבנה קטן מאחורי מחנה שנלר הסמוך לשכונת מאה שערים. הייתי נוסע פעם בשבוע הלוך ושוב באוטובוס, דרך השכונות הדתיות באזור שכונת גאולה. הקבוצה שלנו הייתה קטנה, ובשנה הראשונה התמקדנו בבניית טיסן מבלזה — בשם "במבי". בתור מי שהייתה בו נטייה למלאכה, נהניתי מאוד מהפעילות של בניית