Page 92 - Preview
P. 92
בצעירותו, עם "הפתעה" בידיו. היו אלו שני "מענטשעלעך" להחזקת התריסים שהשיג מהפועלים שעבדו על שיפוץ הבית הראשון של תל־אביב, זה העומד ברחוב הרצל מס' 1. לפי בקשתו, הוחדרו ה"מענטשעלעך" לקיר החלון שהאיר את פינת העבודה שלו. ראיתי אותו נרגש מהמעשה הסמלי הזה, שחיבר אותו לעברו — ילד ונער בתל־אביב של שנות
ה־20 וה־30 של המאה ה־20.
הבית ברחוב למרחב 53, רמת השרון (אפריל 1986, אחר מותה של אימא). הפתח הימני בגג הוא חלון חדרי.
מימין — הכלב פונגו. במרכז — הקשתות שעיצב הדוד הלל שלוש. משמאל — פריחת הטופח שאימא זרעה.
אימא, מלבד עיסוקיה בתפקיד אם המשפחה, לקחה פיקוד על נושא הגינה. היא זו שדאגה לנטיעתו של שיח יסמין בשביל הכניסה לבית, שבריחו התבשמו כל מי שבאו לביתנו. אימא אהבה מאוד את פריחת האביב של הטופח (הידוע יותר בשמו “אפונה ריחנית“)
שפרחיו בצבעים ורוד, אדום ולבן עטפו את הגדר הצפונית של המגרש. יוםאחדהחליטוההוריםלרכושלָשיָשיכלבדלמטי.הכלבהגזעיקיבלאתהשם"פונגו", כשמו של גיבור הספר המפורסם של הסופרת הבריטית דודי סמית. פונגו הפך דומיננטי מאוד בחיינו. אלא מה? מהר מאוד גברה עוצמתו של הכלב על כוחו של הילד בן השש שעבורו נרכש, וכך יצא שנטל הוצאתו של הכלב לטיול נפלה יותר ויותר על כתפי האחים
הבוגרים. בית זה היה התפאורה לשנות נעוריי ברמת השרון ולאחר מכן לשנים הראשונות בעת
שירותי הצבאי. גרתי בו משנת 1972 ועד לשלהי שנת 1978. לבית הזה הבאתי את מי שלימים תהיה רעייתי — רותי, ובגינתו נישאנו ב־16 ביולי 1981. על כך אספר בהמשך.
92
