Page 95 - Preview
P. 95
95
די מהר הוא גבוה ביותר, והחלטתי להקדים תרופה למכה. נסעתי לכל־בו שלום בתל־אביב, ושם הזמנתי לעצמי תג שם חדש, בו שם המשפחה היה מתחת לשם הפרטי. עכשיו הייתי מוכן ליציאה! ב־16 ביולי 1973 התייצבנו השכם בבוקר בנמל התעופה לוד. לבושים בחליפות הייצוג שלנו, מצוידים בדרכון ובאישור יציאה מהארץ, עברנו את ביקורת הדרכונים ואת המכס (הצהרתי על המצלמה, שאני מוציא לחו"ל) — ויצאנו לרחבת החנייה שלפני הטרמינל. שם חיכה לנו מטוס נורד
של חיל־האוויר, אשר הגיע בטיסה מתל־נוף. הנורד לא היה שיא הנוחות בטיסה לחו"ל. המושבים היו מושבי בד, שיועדו לצנחנים, ופח
בריין מיין התקבצו המשלחות מכל הארצות, התערבבו ביחד, והתחלקו מחדש לקבוצות קדטים רב־לאומיות, אשר יועדו לצאת לארצות המארחות ביום שלמוחרת. שיכנו אותנו בקסרקטין צבאי טיפוסי, ונתנו בידינו צווי סיפוח, אשר הייתה להם סגולה חשובה: בעזרתם יכולנו להיכנס לחנות השק"ם שבבסיס — ה־BXא(Base Exchange), ולרכוש מוצרים כאוות
נפשנו במחיר זול במיוחד.
בחליפת הייצוג של המשלחת
מטייסי הנורד וממלווי המשלחת נודע לנו שבחנות זו ניתן לרכוש משקפי אמריקן אופטיקל, שהיו מוכרים לכל בתור “משקפי טייסים“. כולנו חלמנו להיות טייסים — ובה בשעה רצינו גם להיראות כמו טייסים. מסיבה זו ייחסנו חשיבות רבה לאפשרות להשיג זוג משקפיים כזה. עד שהגעתי לדלפק, רוקנו חברי המשלחות את כל מלאי המשקפיים בצבע
פלסטיק גדול, שהוצב בירכתי המטוס מאחורי פרגוד, שימש לשירותים. נחתנו לחניית לילה ברומא ולמוחרת בבוקר המראנו להמשך הטיסה לבסיס חיל־האוויר
האמריקני בריין מיין (Rhein Main) שליד פרנקפורט. במעבר מעל לאלפים נוכחנו שבהיעדר דיחוס — הקור חודר לכל פינה. השמיכות שהיו בנורד היו ממש הצלה.
