Page 97 - Preview
P. 97
97
שלווה חיסל המוסד מלצר מרוקני בשם אחמד בושיקי, שזוהה בטעות בתור מנהיג ארגון המחבלים "ספטמבר השחור" — עלי חסן סלאמה. המשטרה עצרה חמישה מחברי חוליית החיסול, והידיעות בעיתונות הנורבגית על הפרשה, ליוו אותנו לכל אורך המסע.
ביום ראשון, ה־22 ביולי, הדרמנו לתחנתנו הבאה: בסיס חיל־האוויר הנורבגי בבארדופוס. למוחרת ביקרנו בטייסת מס' 339 — טייסת של מסוקי UH–1B. המראנו במבנה של ארבעה מסוקים לטיסת ניווט בהרים שבסביבה. זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי במסוק, והתרשמתי מאוד גם מהנוף וגם מכלי הטיס המיוחד הזה. בשלב זה לא היה לי מושג עד כמה שונה ההטסה
של מסוקים מהטסה של מטוסי כנף קבועה. היה ברור שהצד התעופתי במסע שלנו הולך להיות מרתק: קודם מטוס ימי, עכשיו מסוק, מי
יודע מה מצפה לנו בהמשך? ככל שהתקדמנו במסע, החל להתפתח הווי מיוחד בין חברי המשלחת. היינו נפגשים בפינות
ההסבה שבמבני המגורים, ומעבירים את הזמן הפנוי בשירה, נגינה ושתיית בירה. לפעמים שתייה רבה מדי של בירה — כפי שיצא לי להיווכח. מעשה שהיה כך היה: ביל, המלווה של המשלחת האמריקנית, שיכנע אותי ללמד אותו את מילות "התקווה". באחד הימים, לאחר שנחמן ואני הסתובבנו בבסיס לבדנו, חזרנו למבנה המגורים שהוקצה למשלחת. עלינו לקומה השנייה תוך שאנו תוהים על השקט המוזר ששרר במקום, שלא היה אופייני לקבוצה. כשפתחנו את דלת הטרקלין שבו נהגנו להתקבץ נדהמנו למראה עינינו: עשרות בקבוקי בירה ריקים היו מוצבים כחיילים מסביב לחדר. חברי המשלחת היו שתויים מאוד. ברגע מסוים נתן ביל את האות — וכולם נעמדו בדום ופצחו בשירת "התקווה"! היינו המומים. ברגע הראשון היינו נבוכים מכך שקבוצה של שיכורים שרה את ההמנון הלאומי שלנו. אבל כשהתאוששנו מההפתעה, הבנו שבמהות — הייתה בצעד הזו הבעה של ידידות והערכה, לא רק מביל, אלא גם מכל הקדטים שהצטרפו ליוזמה זו
שלו. ב־24 ביולי היינו אורחי מועדון התעופה של נארביק, וטייסיו הטיסו אותנו במטוסי צ'רוקי.
למוחרת הופיעה כתבה בעיתון המקומי ובה סקירה על ביקור המשלחת, כולל תמונה של כולנו על רקע הצ'רוקי — כשאני באמצע. התרגשתי מכך שתמונתי בתור חבר במשלחת הופיעה בעיתון!
תמונתי בידיעה בעיתון אני בסימולטור של 104—F
