Page 96 - Preview

זהב, ונאלצתי לצערי להסתפק בזוג בצבע כסף. קניתי גם מעיל רוח דק אשר שימש אותי היטב בהמשך.
בערב, התקבצו כל המשלחות לערב היכרות משותף, שבמסגרתו הייתה הופעה מרשימה של להקת רקדנים מטאהיטי. בתום הערב חזרנו למגורים, והלכנו לישון נרגשים לקראת המסע שלפנינו.
א
למוחרת התקבצנו חברי המשלחת שיועדה לצאת לנורבגיה. היינו 17 קדטים מארצות הברית, בריטניה, קנדה, בלגיה וישראל. לכולם היו חליפות ייצוג עם סמלים מייחדים של ארגוני התעופה הלאומיים שלהם, ומכנה משותף אחד לכולם — אותה עניבה! לקבוצת
הקדטים האמריקנית היה גם מלווה מבוגר — ביל רקטנוואלד, בעל דרגת סא“ל ב־CAP (Civil Air Patrol) שקשרתי עימו קשרי ידידות כבר מהיום הראשון, עליהם יסופר בהמשך. המראנו במטוס דקוטה של חיל־האוויר השבדי לכיוון אוסלו, בירתה של נורבגיה. מושבי הנוסעים בדקוטה היו שיפור משמעותי למושבי הצנחנים שבנורד. המזוודות רוכזו בצידו האחורי של המטוס, וביל — המלווה של המשלחת האמריקנית ואני, נשכבנו למנוחה עליהן לסירוגין. זמן לא רב לפני נחיתה, נכנס המטוס לכיס אוויר, וצנח אנכית. אני, ששכבתי מאוזן על המזוודות, מצאתי עצמי מרחף אופקית באוויר למספר שניות, עד שכוח הכובד הנחית אותי בחבטה בחזרה על המזוודות. באותו יום קיבלתי שיעור שלא אשכח — על חשיבותן של חגורות
בטיחות בטיסה! נחתנו בשעות אחר הצוהריים באוסלו, והוסענו לבסיס הדרכה של חיל־האוויר הנורבגי,
שנקרא לוטוואטן. קיבלנו תדריך כללי ואת תוכנית המסע. הערב היה חופשי, ויצאנו למרכז העיר להיכרות ראשונית עם בירת נורבגיה.
למוחרת טסנו צפונה לכל אורכה של נורבגיה, עד בארדוּפוֹס. משם המשכנו באוטובוס לעיירה טרוֹ ְמ ֶסה (Tromsø), הנמצאת צפונית לחוג הקוטב הצפוני, ושבה היינו עתידים לשהות מספר ימים.
הנסיעה לטרומסה הייתה עבורנו הזדמנות ראשונה להיפגש עם מאפייני הנוף בנורבגיה — מפרצים לים הקרויים פיורדים. בדרך עצרנו בדוכן, שהמוכרים בו היו ָלא ִפּים, שלבשו את התלבושות העממיות שלהם בצבעי כחול ואדום.
צפונית לחוג הקוטב השמש אינה שוקעת בקיץ, ולכן האזור נקרא Land of the midnight sun. הרגשתי מוזר מאוד להסתובב בעיר בחצות הליל, כשהתאורה בחוץ נותנת תחושה שהשעה היא חמש אחר הצוהריים בלבד.
במהלך השהייה בטרומסה הזדמנה לנו חוויה מיוחדת מאוד: טיסה במטוס ימי מדגם צסנה 185. כל עוד הסיע הטייס את הצסנה לאזור ההמראה, לא הרגשנו משהו מיוחד. זה היה כמו שיט בסירה מסוג שונה. אבל ברגע שפתח בריצת ההמראה — הרגשנו בהבדל. כל גל קטן הורגש כחבטה בבטן המטוס. ריצת ההמראה זכורה לי כסדרה ארוכה של חבטות בהן קיפצנו מגל אל גל, עד שניתקנו מהמים. זו הייתה תחושה שונה בתכלית מהמראה על מסלול אספלט
רגיל. והאוכל? סרדינים ושאר דגיגים — כל מה שאפשר להוציא מהים ולאכול. אחרי כמה ימים של
תפריט זה הרגשתי שמיציתי. אבל אוכל שונה — לא היה בנמצא! ב־21 ביולי, התפוצצה פרשה, שלימים נודעה בשם "פרשת ליליהאמר". בעיירה נורבגית
96