Page 16 - Demo
P. 16
״ממתי את לא מרגישה תנועִות?״ שאלה האחות, ״ניסית לאכול משהו מתוק?״
עִניתי לה שזה התחיל כבר בבוקר, ושאכלתי קוביות שוקולד, אבל כלום לא עִוזר. פתאום התחלתי להילחץ. עִברו כבר 5 שעִות! יכול להיות שמשהו לא בסדר?
האחות שלחה אותי למרפאת לין בחיפה. בבדיקה ראו שצוואר הרחם התקצר לעִשרה מילימטרים, כלומר, שיש אצלי מחיקה של חמישים אחוז.
״לאיזה מיון תרצי ללכת?״ שאלה אותי הרופאה אחרי הבדיקה.
לא הצלחתי לעִנות. לא הבנתי בכלל מה קורה. היו לי
כל כך הרבה שאלות. התקשרתי לאימא שלי. היא אמרה לי לנסועִ לבית החולים הלל יפה בחדרה, קרוב לבית. ביקשתי
מהרופאה הפנייה למיון ונסעִתי לשם. כשנכנסתי למיון, אימא שלי ואחותי כבר המתינו בכניסה.
יותר מאוחר אבא שלי ודביר הגיעִו לבית החולים. עִשו לי עִוד אולטרסאונד, ואחריו עִוד אחד. אחר כך, רופא בכיר נכנס וקבעִ שאני צריכה להתאשפז.
זה היה האשפוז הראשון שלי. אבל עִוד לפני שהוא התחיל, הודיעִו לי שאין מקום פנוי
בבית החולים, ושאם יתחיל הליך לידה, אין מספיק מקום בפגייה.
נשלחתי בחזרה לבית החולים רמב״ם בחיפה. אושפזתי לשלושה ימים, במהלכם עִברתי עִוד ועִוד
בדיקות. בבית החולים הבנתי לראשונה מה המשמעִות של להיות
אימא. מילה בת שתי הברות, עִם משמעִות שאין לה סוף. 15
