Page 37 - Demo
P. 37
״יפה שלי,״ אמרתי לו, ״אתה אח בכור, נולד לך אח קטן.״
ִעִי ָל ִאי לא הסכים לעִזוב אותי, וכשהורידו אותי בכיסא גלגלים למחלקת יולדות, הוא ישב עִל הרגליים שלי, נישק וחיבק ועִטף וצחקק וליטף, ואני נישקתי וחיבקתי ועִטפתי
וצחקתי וליטפתי אותו בחזרה. אני שוב בתחושה ִעִי ָל ִאית, אני מקימה משפחה. אחים
קטנים וצמודים, שההפרש ביניהם הוא פחות משנתיים. הם יהיו האחים והחברים הכי טובים בעִולם. כבר אז ידעִתי.
כשהשתחררנו מבית החולים, קנינו קורקינט בצבעִ כחול. ״זאת מתנה מאחיך הקטן.״ אמרנו ל ִעִי ָל ִאי. הלב שלי התמלא בחום ובאהבה. אני זוכרת שהיה חורף, וירד הרבה גשם. הסעִרה שבחוץ והחום שבפנים, התחושה הזאת, הרגעִים
האלו... קשה לתאר את זה במילים. שני הבנים שלי מכורבלים איתי, ובעִלי דביר מחבק את כולנו. נעִים לנו וכולנו בטוחים. זאת הייתה מין שלווה פנימית, שרק בחלוף הזמן הצלחתי
להבחין בה. הזמן עִובר ושני הבנים שלי גדלים יחד. ִעִי ָל ִאי אח בכור עִל מלא. נהנה מהתפקיד ודואג לאחיו
הקטן. הזמן עִובר, אליה נכנס למעִון ו ִעִי ָל ִאי מתחיל ללכת לגן
עִירייה.
36
