Page 53 - Demo
P. 53
אחותי מתקשרת לאמבולנס ואני מתחילה לעִשות ל ִעִי ָל ִאי שלי החייאה.
״הילד לא מגיב לי, אין דופק.״ אני אומרת לבחור בטלפון. הוא אומר לי להוריד אותו לרצפה ולהמשיך עִם העִיסויים. אני עִושה מה שהוא אומר ואז אני רואה את השעִון של
ספיידרמן שדביר עִנד לו עִל היד לפני שיצא לבית כנסת. השעִון הזה גרם לי לקלוט פתאום שזה ִעִי ָל ִאי, הבן שלי,
כאן, עִל הרצפה עִכשיו. רק אחר כך אגלה שזה היה המשחק האחרון שלו. אני מורידה לו את השעִון במהירות וממשיכה עִם
העִיסויים, בדיוק כמו שהבחור בטלפון מנחה אותי. השכן שלנו, דדה אוחנה, הוא מגיש עִזרה ראשונה. הוא שומעִ את הצעִקות ונכנס פנימה, מזיז אותי הצידה וממשיך
בעִיסויים במקומי. רק אחר כך דדה יספר לי שהוא היה אמור לצאת מהבית
כמה דקות קודם, ולעִבור ממש ליד השעִר שלנו. אבל בדיוק נשפך לו הקפה, והוא חזר הביתה כדי להכין תה. הוא בכלל לא שותה תה!
אולי אז ִעִי ָל ִאי היה נשאר בחיים? אני מחזיקה את אליה הקטן שלי בידיים. שיראל אחותי
מחזיקה את הקטנה שלה. מוציאים אותנו מהבית. אנחנו מתפללות לאלוהים שיציל לי את הילד. כל פעִם מישהו אחר נכנס פנימה, ומישהו אחר יוצא.
״הוא חי?״ אני שואלת את מי שרק אפשר, ״הוא חי?!״ אף אחד לא עִונה לי. הדבר היחיד שהפרמדיק אומר זה שהוא במצב אנוש.
52
