Page 63 - Demo
P. 63
מסעִ קשה עִם מטעִנים גדולים וכואבים. לא תיארנו שבעִתיד שלנו נאלץ להתמודד עִם דבר כזה.
ביום שלאחר השבעִה, אליה שיחק ברוב שעִות היום. הגיעִ העִרב, הוא היה עִייף. איך לא? עִשינו לו מקלחת והוא נרדם. מקלחת לילד אחד. כל כך פשוט. כל כך שונה. זה
הגיוני בכלל? אני חולמת? שגרת עִרב. הלבשתי לאליה את הפיג׳מה שהוא ו ִעִי ָל ִאי
כל כך אהבו, פיג׳מה של מפרץ ההרפתקאות. איזו אירוניה! ביום שישי בלילה, יום לפני ש ִעִי ָל ִאי נפטר, הלבשתי לשניהם את הפיג׳מה הזאת. בשבת בבוקר, ִעִי ָל ִאי נפטר עִם הפיג׳מה הזאת עִליו. אני זוכרת שחשבתי לעִצמי עִל הפיג׳מה הנוספת, הפיג׳מה של ִעִי ָל ִאי. נזכרתי בחולצה שלו, איך קרעִו אותה כשניסו להציל אותו, והמכנס... זרקנו אותו לפח. נשארה פיג׳מה אחת, הפיג׳מה של אליה, שייבדל לחיים ארוכים. בכל פעִם שאני מלבישה אותו בפיג׳מה הזאת, אני חוזרת אחורה, אבל אני חזקה. אני חזקה בשביל אליה שלי. כי איזו אימא תתנגד שהבן החי שלה ילבש את הפיג׳מה שהוא
אוהב? אני מחזיקה בתוכי את הדמעִות ומחייכת לאליה. אני
צריכה לחיות בשבילו, והוא זקוק לאימא מאושרת. אני מבינה שאני צריכה לעִטות מסכה כשאני עִל ידו.
אליה נרדם. אני מביטה בו ונושקת לו. לוחשת לו כמה שאני אוהבת אותו. מספרת לו שאעִשה הכול בשבילו, רק בשביל שיהיה מאושר.
אני מבקשת רק דבר אחד: שהקדוש ברוך הוא ישמור לי עִליו בריא ומאושר עִד מאה ועִשרים. הלוואי, אמן.
62
