Page 74 - Demo
P. 74
11
השיחה עִם הפרמדיק
חודש וחצי מאז ש ִעִי ָל ִאי נפטר מהעִולם, וסוף סוף אני אוזרת אומץ ומתקשרת לפרמדיק שהגיעִ אלינו באותו יום ארור. קוראים לו זיו.
זיו ואני עִבדנו בעִבר באותו בניין. הכרתי אותו במעִלית לפני המון זמן.
בתחילת ספטמבר, עִוד לפני ש ִעִי ָל ִאי נפטר, פגשתי אותו בגן של הבנים שלי. הופתעִתי לראות אותו.
שאלתי אותו אם הוא זוכר אותי. שמחתי לדעִת שהילדים שלנו יהיו יחד בגן. אפילו לא
ידעִתי שהוא גר באור עִקיבא. לזיו היה אמבולנס צמוד, והיו המון בקרים שהיינו
מגיעִים יחד לגן. כל פעִם ש ִעִי ָל ִאי שלי ראה את האמבולנס של זיו הוא היה שואל: ״אימא למה יש פה אמבולנס?״
הסברתי לו שזה קשור לעִבודה של זיו, ושהוא עִובד באמבולנס. סיפרתי לו שכמו שאני לוקחת אותו לגן, גם זיו לוקח את הבן שלו.
ִעִי ָל ִאי הבין. בשבת הנוראית שלנו, כשזיו הגיעִ, הילד שלי עִלה איתו
73
לאותו האמבולנס!
