Page 73 - Demo
P. 73
זה היה רגעִ קשה מאוד, רגעִ שבו אני ממש מבקשת מאלוהים שיעִזור לנו. רגעִ שבו כל מה שנשאר לי הוא להתפלל.
בצאת יום הכיפורים אבא שלי התחיל לבנות את הסוכה. בעִודו מוציא את העִמודים ואת הבדים מהמחסן, נגלה לעִינינו ציור השופר של ִעִי ָל ִאי מהשנה שעִברה.
בניית הסוכה הייתה קשה מאוד עִבור אבא שלי ועִבור בעִלי דביר. הרי רק שנה שעִברה ִעִי ָל ִאי עִזר להם לבנות את הסוכה, ואפילו קנינו לו פטיש צעִצועִ.
בעִרב חג אנחנו אוכלים בסוכה, ואני מסתכלת עִל הציורים, מנסה לצייר לעִצמי איזשהו דמיון ש ִעִי ָל ִאי פה איתנו. אפילו שמנו לו כיסא, צלחת, כוס וסכו״ם, כמו בשאר
החגים. בשנה שעִברה בשל המתקפה הנוראית של ה־07.10,
ִעִי ָל ִאי לא זכה ליהנות מההקפות של שמחת תורה. השנה לקחתי את אליה לסיבוב ברכב, למרות שלא התלבשנו במיוחד, ופשוט דמיינתי את ִעִי ָל ִאי רוקד ורץ
מאושר לצלילי המוזיקה.
הדמעִות זלגו מעִצמן. אם רק הייתי יודעִת שמשהו כזה יקרה... אולי הייתי
יכולה להציל אותו... אנחנו אף אחד לא יכולים לדעִת מה יקרה, אני עִונה
לעִצמי. צריך לחיות את היום כאילו זה היום האחרון שלנו.
72
