Page 13 - Riot!
P. 13
אבל גם אז - כל האחריות עליי. כי אם אומרים לך לעשות רע, ושאין ברירה אלא לעשות רע, ושהרע הוא טוב, רע טוב וחנון כזה, שיודע בדיוק מה נכון לכולם, רע מלא רחמים, רע צודק.
עדיין יש את האפשרות לעשות טוב, או
לפחות לא לעשות רע, גם אם זה אומר לא לציית ואני צייתתי. העדפתי להאמין שאין ברירה, כי פחדתי לא לעשות רע, שזה לעשות רע בעיני אנשים שממילא שנאתי, והייתי עסוק שלוש שנים למצוא חן בעיניהם ועד היום אני לא מבין למה, והייתי מכלה את הזמן בלשנוא אותם, ולשנוא את אלה שצייתו לי, ולשנוא את אלה שלא צייתו יותר מכל, כאילו הם הבעיה מועד בהסכמה מלאה ובעיניים פקוחות, על רצונות של אחרים
כל הצלקות שאספתי לפני, התלכדו לכדי צלקת אחת. והצלקות שצברתי בכלא מפוזרות לאורכי ומזכירות לי כמה נמוך אני יכול להגיע. ואני יכול להגיע. אבל מה שמשאיר אותי ער בלילה זה הצלקות שאחרים נושאים בשבילי. אלה שאני השארתי. ואלוהים יודע שכמו כל אחד, אני ממשיך לפזר צלקות גם מאז. ואני יודע שמה שצריך לעשות זה לפזר כמה שיותר טוב בחלק הזה של החיים. לא בשביל שמישהו יסלח לי. גם לא כדי לסלוח בעצמי. רק בגלל שזה, סוף סוף, משהו שאני באמת מאמין בו.
איך עזרתי לכרות את הענף שעליו ישבתי? למה אני כורת בריתות עם הכוחות שתמיד תיעבתי?
מילים: יהוא ירון
איך עזרתי לכרות את הענף שעליו ישבתי? למה אני כורת בריתות עם הכוחות שתמיד תיעבתי? לא ידעתי מה לחשוב, מועד על רצונות של אחרים, הייתי הולך בשביל שקראנו לו השביל, שחיבר בין התאים שקראנו להם מחלקות, ענוד צרור מפתחות גדול, כמו של כלא. זה היה כלא!
השנה היא שנת אפס ואני מיישר קו, עושה מה שאמרו לי, ומה שאמרו לי זה להגיד לאחרים, ואז תורם לעשות מה שאמרו לי לעשות, מה שאני אמרתי כי אמרו לי. ציות דרגה שניה שבו הכל תלוי, כלומר לא באמת תלוי כלום, שומרים בקנאות על אוויר חם קדוש שהוא מהות העניין. אני חוזר על אותו הדבר במילים שונות, אבל אולי זו הדרך היחידה לספר את זה.
אני צייתן דרגה ראשונה, מועד על רצונות של אחרים, אף פעם לא אהבו אותי מורים, יועצות, הורים של חברים. ובכל זאת לא למדתי לא לעשות מה שאומרים לי, מועד על רצונות של אחרים ישר אל שער בית הכלא. הדבר היחיד שהפחיד אותי יותר מללכת לשם בכל פעם מחדש הוא להפסיק ללכת. לא הייתי מאלה שיכולים בקלות להמרות פה. אני לא גאה בזה אבל זה נכון.
מיד אחרי צבא שיניתי את עצמי בכח ומאז אני האחראי הבלעדי על כל החרא שאני עושה.
איור: אורי טור