Page 14 - Riot!

Them Belly Full (But We Hungry) / Bob Marley (1974)
ההשראה לשורות האלו הגיעה מהפואמה "Dutty Tough" של המשוררת הג'מייקנית המפורסמת לואי בנט-קוברלי, שידועה כ"מיס לו". מיס לו היא אייקון תרבותי משמעותי מקינגסטון, ג'מייקה, והמילים שלה פועמות בתוך השיר של מארלי. בפואמה היא מתארת את מחירי הלחם, הבשר, החמאה והאורז המאמירים, עד כדי כך שהם הופכים להיות לא נגישים, לא משנה כמה קשה ההמונים עובדים. לימדו אותנו שמי שאין לו אוכל צריך להתבייש, כי הוא "נכשל", אבל מיס לו מראה שעוני ורעב הם לא בעיה אינדיבידואלית, אלא פוליטית. כשהיא מפרטת ומונה איך כל רכיבי התזונה האנושית הבסיסית נלקחים, היא מראה כמה מה שחשבנו שהוא בסיסי הוא טעון פוליטית.
"המילה 'דוטי' היא לא רק ואריציה על המילה 'דירטי', מלוכלך, אלא מילה אמיתית באפריקנית, שמשמעותה 'האדמה'", מסבירה מיס לו. "זה לא שיר שרוצה להגיד רק שהאדמה קשה, אלא שהזמנים עצמם הם קשים". כלומר לא קורבנות הרעב אשמים, אלא האדונים שמעצבים את חייהם. לא רק האדמה קשה, אלא האנושות.
מאת: ניצן פינקו
אין הרבה שירים ברוקנרול על רעב. לא רעב כמטאפורה כמו "לב רעב" של הבוס או "רעב כמו זאב" של דוראן דוראן, אלא רעב אמיתי. כזה שמכאיב, שמחליש את הגוף ואת הנפש, כזה שהוא סכנת מוות של ממש. כזה רעב יש בעזה בגלל המלחמה. באיחוד האירופי ובאו"ם מאשימים את ישראל בהרעבה מכוונת על ידי הערמת קשיים. ואם המלחמה תימשך, האסון ההומינטרי רק ילך ויגדל. אי אפשר לעצום עיניים מול זה.
בוב מארלי כתב שאלו שבשלטון תמיד שבעים. "הבטן שלהם מלאה, אבל אנחנו רעבים". מארלי מביא כאן את קולם של ההמונים, שאין מי שמשמיע. לצעוק "אנחנו רעבים" זה תמיד פוליטי. אנחנו רעבים כי מישהו רוצה שנהיה רעבים. מישהו מרוויח מהרעב של האחר. מישהו מרוויח מהרעב של ילדים ונשים וקשישים ומשפחות שלמות בעזה. מאד קשה לכתוב את זה ולהבין את זה. אנחנו לא רוצים להיות חלק מפשע מלחמה. בעיקר כי כזה נעשה לנו ממש לפני רגע. אבל זה לא חשוב רק כי זה משפיע עלינו. זה חשוב כי כולנו בני אדם. ורעב עושה דה-הומניזציה.
בשיר של מארלי, הוא משתמש במשחק מילים בין Hungry ל-Angry. "המון ָרָ ֵעב הוא המון זועם", הוא שר. אבל המונים מורעבים לא יכולים לצאת במחאה. כשאין לך את הבסיס האנושי של אוכל ומים, כשכל רגע הוא מלחמת הישרדות, אי אפשר להכין שלטים ולצעוד. "עלות החיים הפכה לכל כך גבוהה", שר מארלי. "עכשיו החלשים חייבים להפוך לחזקים". אין ברירה.