Page 45 - Riot!
P. 45
"אנחנו סגדנו לאלוהים כאם - עכשיו תראו מה אנחנו עושים אחד לשני. עשינו מעצמנו רוצחים, האנשים עם הכי הרבה תמימות של ילדים בעולם,
נשלחו החוצה תחת אבטחה כבדה, לאנגליה, בזמן שהאירים גוועו ברעב". ההרעבה היתה חלק מהפרקטיקה של טיהור אתני של האירים בארצם.
גם עזה גוועת ברעב בגלל המללחמה. וגם כאן זה לא גזירה משמיים, אלא מעשה ידי אדם – הידיים שלנו. בעזה יש לא רק רעב אלא הרעבה. הרעבה יש לא רק רעב אלא הרעבה. הרעבה מכוונת. וגם כאן זה חלק ממדיניות שהתחילה הרבה לפני המלחמה. בפוסט שפרסמו שוברים שתיקה הם מזכירים: "יצאנו מעזה [לפני 18 שנה], אבל המשכנו לשלוט על כניסת ויציאת סחורות ואנשים, המרחב האווירי והימי... 'בתגובה לטילים או משהו כזה, היו מצמצמים או סוגרים לגמרי את מרחב הדיג. אני באותו זמן לא חשבתי על זה שיש עזתים דייגים שתלויים בזה ואולי לא קשורים בכלל לירי טילים, שצריכים להיענש בגלל שחמאס או מי שיורה את הטילים עושה את זה', העיד קצין ששירת במינהל האזרחי".
"אנחנו כמו ילד שהרביצו לו", שרה אוקונור. "צריך להוציא את עצמו מראשו כי הוא מפוחד, עדיין חש את כל הרגשות הכואבים, אך מאבד קשר עם הזיכרון, וזה מוביל להרס עצמי עצום". הפרעה פוסט טראומטית קולקטיבית כזו מחלחלת לדורות הבאים, היא מבהירה. אוקונור מדברת על האירים כ"אנשים בודדים", שנותרו חסרי שייכות בגלל האסון המכוון, בגלל מחיקת העבר שלהם, מידרדרים לאלימות והתמכרויות. איך שוברים את מעגל הטראומה? "בשביל שאי פעם יהיה ריפוי, חייב להיות זיכרון, ואז ֶֶאבל", היא שרה ומבהירה שהצעד הראשון הוא ששני הצדדים יכירו במה שנעשה באמת. "כדי שתוכל להיות מחילה, חייבות להיות קודם הכרה והבנה"
וזה מה שפגום בנו״
השיר "רעב" מופיע באלבום "Universal Mother", שבו או׳קונור השתמשה בסיפור האוטוביוגרפי שלה כילדה שעברה התעללות, כדי לספר את הסיפור של אירלנד כולה, המשולה לילדה פגועה שצריכה החלמה. "האלבום הזה הוא תפילה לאירלנד", היא כתבה בחוברת האלבום: תקווה שאירלנד יכולה לעבור תהליך של ריפוי.
ב"רעב" חוזרת או׳קונור לסיפור ההיסטורי של תקופת ה"רעב" באירלנד. זה סיפור ידוע, איך הכימשון חיסל את תפוחי האדמה, שהיו רכיב קריטי בתזונה של האירים, ובגללו לפחות 750 אלף איש מתו ומספר כפול של אנשים ברחו למדינות אחרות. אבל בשיר מבהירה או׳קונור שלא היה רעב, אלא הרעבה – מהלך מכוון של השלטון הבריטי. היא לוקחת את ההיסטוריה שכולם מכירים ואומרת - לא הבנתם, זה שקר. או׳קונור מעיזה לומר בשיר פופ - הממשלה משקרת לכם. ספרי הלימוד שלכם משקרים לכם. ההורים שלכם משקרים.
במאה ה-19 אנגליה כפתה על אירלנד תלות כלכלית מוחלטת בה. היא הפלתה לרעה את הקתולים, ועודדה מתיישבים פרוטסטנטים – כלומר אנגלים – להשתלט על האדמות. וכך התושבים האיריים נאלצו לשלם דמי חכירה מופקעים לאדונים האנגלים שהשתלטו על האדמות שבהן הם חיו דורות על גבי דורות. ממדי העוני היו כה גדולים, שעוד לפני הרעב, - שליש מבתי האב באירלנד לא יכלו לכלכל את משפחתם.
"לא היה שום 'רעב'", שרה או׳קונור, כי נוח לנו לחשוב על האסון ההומניטרי הזה כגזירה משמיים. אבל הוא היה מעשה ידי אדם. לפי החוק האנגלי, אם אדם אירי נתפס אוכל משהו שאינו תפוח אדמה - היה אפשר חוקית לירות בו. "ושאר מיני מזונות", היא מבהירה בשיר, "בשר, דגים, ירקות:
איור: שמרית אלקנתי
