Page 135 - Demo
P. 135
מחשבת האמונה המתרוממת שאינה בורחת
נלמד עוד פסקה בעניין חופש הדעות, משום שיש לה קשר אמיץ בהבנת האמונה.
משמעות חופש המחשבה היא שכל אדם רשאי לחשוב כרצונו ולהגות את הגיגיו בחופשיות, אך בה בעת זו עלולה להיות גם הפקרות. המחשבה של אדם היא החופש שלו, כי הבחירה החופשית מתרחשת בשכל ולא ברצון. רבים חושבים שהרצון הוא הרוצה והבחירי והמחליט - אבל זה לא נכון, הרצון הוא המוציא לפועל. הרמב"ם מכנה זאת הכוח המתעורר. הרצון אינו שלנו אלא של ה' - לא רציתי להיות, הוא שרצה אותי, והוא רוצה אותי בכל
זמן. הרצון האלוקי מלווה כל ברייה.
המהר"ל קורא לכך 'סיבה בעצם'. יש 'סיבה במקרה', שהיא מעשה שחולל משהו בעבר, אבל אינו ממשיך לקיים עימו קשר רצוף ואינו הכרחי עוד. לעומת זאת, 'סיבה בעצם' היא מעשה שמחולל את קיומו של הדבר באופן קבוע. כולנו הווים מהווייתו - לו היה האדם זוכר זאת תמיד, היה ממשיך כל
הזמן את האין־סוף והגודל האדיר שהוא מוציא אל הפועל.
רצון ה' מתכנת כל ברייה בפרטי פרטים ומשגיח על בני האדם לפי ההתנהגות שלהם, וזה נקרא 'השגחה פרטית, שכר ועונש' - על פי המעשה של האדם. מצד שני, הווייתו היא ההוויה של האדם. אם ה' אינו רוצה בו - לא יתקיים. כלומר אם האדם מרים את ידו למשל - זה רצון ה' להרים, כי הכול הוא רצונו.
מהסתירה הזו עולה השאלה: אז מהי הבחירה החופשית?
הנבואה הסבירה לנו שרצון ה' ממלא את הכול, מחיה את הכול, ואנו חיים כמו כל בעלי החיים. אבל רצונו אינו יוצא אל הפועל בלי שאנחנו נבחר להוציא
מחשבת האמונה המתרוממת שאינה בורחת 133
