Page 155 - Demo

האדם כמשפיען
בשיעור הקודם ראינו שחופש המחשבה אינו תמיד טוב, אלא אם הוא מגיע ממקור המציאות, מפני ששם נקבע היושר בתוך הדברים. אבל גם החופש נמצא ממנו בהיותו אין־סוף. האין־סוף הוא בכול - 'אתה מחיה את כולם'. על הטוב האלוקי הזה הוסיף באדם את הבחירה החופשית. מעלתה של הבחירה החופשית היא בכך שהאדם יכול להוסיף אין־סוף. הקשר בין הבריאה הסופית (אדם) ובין הבורא מאפשר לאדם להוסיף אין־סופיות, ואין חופש גדול מזה, כי מי שנמצא בזמן או בגוף או במקום, הוא מוגבל, אבל הבחירה מאפשרת להוסיף את רצון ה'. זה פועל בין שאנו בוחרים לעשות את רצונו ובין שאנו בוחרים שלא. לכן ה' ברא את הטוב ואת הרע. הרע אינו חוסר טוב, אלא יש לו תפקיד מאת ה'. לעבוד את ה' בשני יצריך משמעו
לעשות את הטוב ביצר הטוב ולא לעשות את הרע.
כשאנו עושים טוב אנו מקיימים את העולם, וכך גם כשאנו נמנעים מרע. "והרשעה כולה כעשן תכלה" אומרים בראש השנה, כי לרע ניתן זמן במציאות. מכיוון שהאנושות הושמה בעולם שיש בו רע וניתנת בידיה הבחירה ומכיוון שהאנושות בוחרת בטוב, היא מגלה את ה'. מי שאין לו בחירה אינו יכול להרחיב את גילוי ה' אלא רק את מה שיש בו. ובעולם יש אבולוציה, יש
התפתחות תמידית.
יוצא שהחופש הוא יסוד העולם - עולמו של האין־סוף.
אדם עקשן שאינו משנה את דעתו אף פעם, חסר בו האדם. תשמע דברים חדשים, תעמיק, תתקדם. ההרגל הוא דבר אסור. קל וחומר בקדושה,1 אבל
1 ראוי לחבר כאן שני דברים שאמר הרב ולקבל תמונה נפלאה. מצד אחד המצווה באה ממי שציווה אותה, וכך בעצם יש רף גבוה או חיצוני שמוכתב לאדם. ומצד שני המצווה ניתנה לאדם! לאותו אחד שיש בו חופש פנימי לבחור, לחשוב ולעבד (והוא בעל אחריות). ואם יתחברו שני הצדדים הללו יחד, נגיע למסקנה שהמצווה היא חובה עם חירות מופלאה. באמת לא ייתכן שהאדם יהיה עבד רובוטי. אפילו הוא אינו חושב מאומה ומציית
באופן הרגלי, משמע שאין זה קיום מצווה, כי הבורא מצווה את בעלי הרצון והעמדה הבחיריים. האדם כמשפיען 153