Page 169 - Demo
P. 169
היצור האנושי "מורכב" משני הפכים שכאלו. הוא נעול בכל ממד כדי לגעת, לטעום ולראות את המסגרת התוחמת אותו, ובאותה העת חש מבפנים רצון לפרוץ כל מסגרת וצמצום, לחדש, להשתנות ולצמוח! את אין־סופיותם של החיים הוא חש בפנים ממש, והוא נדחף באי־נוחות כשהוא אינו מתרחב או זז. הקולות הקוראים לאדם להשתנות הם זרמי האין־סוף של המציאות
הנובעים מנשמתו פנימה.
והינה בחושיו הסופיים הוא מגיע לנקודת המפגש עם המצווה. אם יאפשר לאותם זרמים פנימיים המפעמים בו לפגוש אותה, לקיימה וליישמה, יגביר את האין־סופיות העולמית בכך שיחשוף את נשמתו. הסופי מושך את האין־ סופי ומחליט להוציא אותו אל הפועל - הקטן מביא את הגדול להתגבר
ולהיחשף.
ניצוץ מתראה לנו כנקודה קטנה מאוד, מבהיקה במיוחד, מתבלטת באור הרב שהיא מפיצה. לא תמיד הצבע של האור הזה ברור לנו, אבל הוא בולט ומוחשי ולכן הוא מבטא באופן נפלא את רעיון האין־סופיות שבאדם היוצאת אל הפועל. הניצוץ אינו משתלט על המציאות ומאלץ אותה להיות אין־סופית, אינו בולע ואינו שורף אותה אלא מבהיק! הוא מורה לנו שיש כיוון, שיש דרך שונה מאוד מזו הרגילה. הוא מראה לנו שאפשר להאיר את ההרגל ואת
השגרה, לנתב אותם למקום אחר ולהפיק מהם הרבה יותר.
הברקה שכזו היא טעם החיים! היא מעוררת אותנו להתפתח ולצאת מהנקודה הנוכחית אל המקום הבא שלנו. היא משרה תקווה לעתיד טוב יותר, שנתקדם ונגיע אל מקור האור.
באמצעות המצוות האדם בוחר אם להתחבר אל הכוח הפנימי שבו, ובכך לכוון את עצמו ואת חייו אל האין־סוף. מי שבוחר בזה מצטרף אל המסילה האין־סופית הנמשכת מבראשית לאחרית. אולם האדם יכול לבחור גם אחרת - שלא להתחבר עם נקודתו הפנימית ולהצטמצם לנקודה זעירה במרחבי המציאות העצומה, נקודה חסרת כל ערך. האדם הוא בעל בחירה
האדם כמשפיען 167
אם להקטין או להגדיל את עצמו.
