Page 168 - Demo
P. 168
נספח ד
ניצוץ
הרב אמר בשיעור שדרכן של המצוות היא להוציא את האדם מעצמו ולהרחיב את גבולו ברגע זה ממש. ננסה לראות כיצד המצווה היא ניצוץ שמאיר בחייו של האדם הארות חדשות.
המצווה אינה מסקנה שנלמדה מספר הביולוגיה או מתוך ניסוי במעבדת הכימיה. המצווה נמצאת באדם, כתובה על לוח ליבו ומתוארת בתורה שבאמצעותה נברא את העולם. הציור המילולי שלה מופיע בספר הקודש של ישראל, וכשהאדם קורא ולומד אותה בעיון, היא מספרת לו את הסיפור על
עצמו - הוא נפגש מחדש עם אישיותו.
הסיפור שהוא לומד הוא עוגן מחויב המציאות. מי שינסה להמציא בעצמו מצוות שאינן קשורות ל'עולם' האמיתי כפי שהתורה מספרת לנו עליו, הוא למעשה לוחץ על דוושת הגז בהילוך סרק. הפעולה האמיתית היחידה שאפשר לפעול במציאות יכולה להתקיים כשהדברים 'מנורמלים' על ידי
החיבור למקור המציאות - לתורה.
האנרגייה הנכונה להפעלת החיים היא ה'אין־סוף'. העולם שאנו חיים בו נולד מאין־סוף והולך לקראת חיים אין־סופיים בעולם הבא. המציאות הזמנית והמוגבלת (העולם הזה) נגזרת מהאין־סוף הזה. בטווח המצומצם והתחום שלה נמצא נתיב שמוליך את הנבראים להתחבר לשורשם - לכוח
האין־סוף.
עולם סופי ומוגבל המוקף באין־סופיות יכול להשתנות ולשבור את המגבלות והמסגרות העומדות בבסיס קיומו. ייחודו בצמצום ובהגבלה, זהו טבעו המתפקד, הזורם והקבוע שחושיו יכולים לחיות. אולם בפנים, בעומק ובשורש, נמצאת התנועה האין־סופית שמתמידה להחיות אותו ומאפשרת
לו להשתנות, להגדיל את היש.
166 שיעור מס' 9 עה ֹת ַח ֹדּשִׁת
