Page 167 - Demo
P. 167
אדם ש'יעבוד' בה, שירצה להגדילה ולהרחיבה. הגשמים לא ירדו עד שנברא האדם, הצמחים לא יכלו לצמוח, ולכן הופעתו של האדם במדרש מקבילה ממש למה שציין הרב בשיעור - שהאדם חייב לדעת שהוא מחיה את העולם.
מתוך הבנה שמסע החיים של האדם הוא להרחיב ולהגדיל, נשאל מדוע הוא לא בחר בעצמו להגיע למציאות אלא כל חייו ניתנו לו מהבורא? תשובתנו תהיה שמי ששֹם את האדם בנקודה הזו, בזמן ובמקום האלה, תכנן שהוא ידע להרחיב ולהעמיק את המקום שהופיע בו. אין טוב ממנו להפיק עוד ועוד
מתוך היש, מתוך החיים שהוא נמצא בתוכם.
בני האדם אוהבים לשנות ולהרחיב ולהשיג עוד. אבל הרב צוקרמן תובע מהאנשים אף יותר מכך. אם האדם מבין שהוא מקיים את העולם, הוא אינו יכול להישאר פסיבי מול ההתרחשויות, הוא מחויב לפעול! להניע את החיים
כך שלא יישארו כמו שהם ולו לרגע אחד, לדחוף כל דבר שביכולתו לקדם.
בהמשך דבריו חיזק הרב את הנקודה הזו ואמר: איננו חיים כדי להיות דתיים, אלא אנו דתיים כדי לחיות. הדת היהודית מצווה על פעולות רבות. אם אנו סבורים שאין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אנו יכולים לחשוב בטעות שההלכה היא חזות הכול ולהתמקד בעצם קיומה במקום בתכלית שלה - להידבק בקב"ה. אבל ההבנה האמיתית היא שתכלית המצוות להעמיד לאדם כלים שבאמצעותם יוכל להפרות ולהגדיל את המציאות באופן מדויק ואיכותי, לחזק את האמת שבה ולהאיר אותה בעזרת היכולת המיוחדת של האדם לעשות כן. מי שמבין זאת הופך את העולם למשכן לקב"ה ומפרה
אותו.
משום כך אנו דתיים כדי לחיות, כלומר באמצעות המצוות אנו רואים איך אפשר להרחיב את המציאות כך שתהיה גדולה ומחיה הרבה יותר.
האדם כמשפיען 165
