Page 166 - Demo
P. 166
נספח ג
פוריות
הרב אמר בשיעור שהאדם מוכרח להבין שהוא המקיים את העולם ולא שהעולם מקיים אותו.
הבסיס לאמונה, כפי שהסביר הרב צוקרמן בכל השיעורים, הוא שחייו של האדם אינם מתחילים ממנו אלא הוריו הביאו אותו לעולם במקום ובזמן מסוימים, על פי הסדר העולמי שרצה כך. לא מבחירתו הוא חי, ולכן נראה כי
הוא נמצא בתוך משהו גדול ממנו שמנהל אותו. המדרש על בראשית פרק ב מתאר איך האדם מחיה את העולם:
(ח) כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו' אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה שנאמר (איוב לח) להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו:
בתחילת הפסוק נאמר שעץ השדה לא צמח ועשב הארץ לא עלה, כי אין אדם שיעבוד את האדמה. כלומר אף על פי שכבר נבראו כל העצים וכל העשבים, הם לא צמחו אלא היו כמו קפואים עד שנברא האדם ש'עובד' את האדמה. רק כשהופיע האדם התחילה הפעולה של הורדת הגשם לארץ והצמחתה.
הכול תלוי בעבודת האדם.
נביט לרגע בעבודת האדמה של האדם. הוא לוקח חופן של זרעי חיטה, טומן אותם בעומקה של האדמה, מטפל בשדהו עד שצומחות בו החיטים, והינה הוא מקבל פי חמישים או יותר גרעינים משזרע. משמע שהוא ִה ְפָרה את
המציאות, חידש והגדיל אותה.
המדרש מגלה לנו את המשך השיח בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס שראינו בנספח הקודם. הם דנו בשאלה אם המציאות טובה מספיק או שעל האדם לשפר אותה עוד. יתרה מזו, נאמר שהמציאות אינה יכולה לפעול אם אין
164 שיעור מס' 9 עה ֹת ַח ֹדּשִׁת
