Page 164 - Demo
P. 164
נספח ב
לשכלל את העולם
הרב קוק בפסקתו טיפס להגדרות נישאות על מהותה של המציאות, ואמר שמטרתה היא להתעלות ולהשתנות ולחבר את רוח האדם עם רוח המציאות כולה. מתוך הפסקה הזו אפשר להבין עיקרון חשוב - שהעולם אינו רוצה
להיות מי שהיה לפני דקה, אלא הוא מתקדם כל הזמן.
כדי להתחדש נדרש כוח שדוחף קדימה, כמו אנרגייה שמאפשרת להיעקר מתוך ה'רגיל'. ועם זאת נדרש גם כוח סיור מיוחד לגילוי נתיבים חדשים נטולי תהומות או סכנות אחרות, שמתעלים ומחדשים תוכן ומהות של ממש. הליכהבנתיבכזהמגלהלנואוצראדירשלחייםשלעולםאינונרֶאהכפי שנרָאהלפנירגע.והאמתהיאשבמבטמרחוקעלכדורהארץנראהשאינו עומד במקום ולו לרגע, תמיד יש שינוי כלשהו. ובוודאי שדרי מטה החיים עליו משתנים בעצמם כל העת. כלומר עצם פעולתו המורגלת של העולם,
יש בה שינוי...
יש מדרש מפורסם על רבי עקיבא שמתאר את היסוד הזה. כתב המדרש בתנחומא תזריע:
מעשה ששאל טורנוסרוווס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים של הקב"ה או של ב"ו? א"ל: של ב"ו נאים! א"ל טורנוסרוווס הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? א"ל ר"ע: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. א"ל: למה אתם מולין? [מקיימים ברית מילה] א"ל: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות [לחמניות], א"ל: אלו מעשה הקב"ה [שבלים] ואלו מעשה ידי אדם [לחמניות] - א"ל: אין אלו נאים
162 שיעור מס' 9 עה ֹת ַח ֹדּשִׁת
