Page 194 - Demo
P. 194
שאלה: לאיזו שירה הרב מתכוון? הוא מתכוון לפייטנות - צורת ביטוי של מחשבה שאינה קצובה או הגיונית.1 גם אם היא כתובה בסגנון מסודר, היא תעורר בך מחשבות אחרות של עולם בלתי מוגבל, עולם עליון, לעומת הפרוזה, שעוסקת בעולם הזה, ההגיוני. האם לא ידע דוד שמצוות ה' הן שירה? ידע, ובכל זאת כתב כך, וחז"ל מבקרים את דבריו.
הרב חוזר אל הפסקה. השירה מגלה את האלוקי שבמציאות. האלוקי נמצא בכל דבר, אין מקום פנוי ממנו, הוא מחיה את הכול, וזו האמונה. אמונה בלא שירה איננה אמונה. אצל הגויים יש מתקדשים נגד הטבע - נזירים ומסתגפים. רוב הדתות והפילוסופיות שעוסקות באלוקים הן רוחניות לגמרי ומוצאות את הקדושה אחרי המוות או כאובדת בתוך האין־סוף, ואילו אנחנו אומרים שאין בכך כל קדושה. האין־סוף כשמו כן הוא, אין־סופי, ולכן הוא גם בטבע וגם בגוף. מכאן שהגוף קדוש לא פחות מהנשמה, כי האלוקי מחיה כל צמח
וכל אבן.
משום כך הקודש חודר בכול. השירה שלנו היא השגת האלוקי הפנימי ביותר, ולכן הקודש האלוקי מקיף את הכול ואינו רק בשמיים.
שאלה: האם השירה אינה מביעה זאת? תשובה: כן, זה סגנון שמתאים לאמונה יותר מהפרוזה. הפרוזה מדברת על מציאות מוגבלת, והשירה היא ביטוי לעליון. ועל כך הוא אומר שהאמונה היא השירה החודרת מכול - שירת החיים והמציאות כולה.2
כשאדם כותב שיר לרומם את השומעים, מבחינתו זו הבעה. אם אדם קורא את השיר ונפתחים לו דברים עמוקים, זו שירה.
כשהעולם העליון בא אל הנביא הוא מתבטא בשירה. התורה היא כולה שירה. שאלה: מה ההבדל בין ההוויה לאדם מבחינת האמונה?
תשובה: האדם הוא היחיד שמסוגל לראות את כלל האמונה במציאות. רק 1 שירה - פורצת את גבול הברור והטריוויאלי.
2 השירה מבטאת את העליון ולא את המוגבל. 192 שיעור מס' 11 שירה וקבלה
