Page 202 - Demo
P. 202
נספח א
שיר האמונה
האמונה אינה בשכל ואינה ברגש, מגדיר הרב קוק במאמרי הראי"ה, והרב צוקרמן חזר על כך מעת לעת. בפרק שהוא מלמד אותנו עתה מתוך אורות האמונה, הרב לוקח אותנו קרוב לשכל ולרגש בדרך נפלאה וציורית.
הדרך היא השימוש ב'שיר' לעומת ה'פרוזה'. הפרוזה פועלת במציאות הגיונות ותחומה בהגדרות מדודות, מדויקות מאוד והכרחיות. היא מתארת באופן מיטבי את 'מה שיש'. היא יכולה לומר בהומור או באלגוריה 'זה מה שיש', אולם היא איננה חורגת מהתחום התיאורי של הקיים. כדי לדעת את ה'יש' צריך שכל ומחשבה שמודדים אותו ומנסחים זאת לתורה מדעית. זהו
עולמו של השכל.
האם 'מה שיש' הוא טוב? כשאומרים למישהו "זה מה שיש", בדרך כלל רומזים לכך שיכול להיות יותר מזה אבל כרגע זו המציאות. לכן בעיקרון הפרוזה היא סוג של פרווה, 'עובר' אבל לא מצוין. יחס כזה עושה עוול לחיים. עצם קיומם הוא טוב מוחלט, אין־סוף של עוצמות שהתחברו כדי לקיים אותם, מחשבה
עליונה שסידרה את הכול.
התיאורהסֵכמתישלה'יש'יכוללהיותמפורטומפואר,ברורומסודר,אבל ישאיר תמיד שאלה שבאה מממד אחר: למה? יש כאלו שינסו להתעלם מן השאלה הזו, מכיוון שהשכל אינו יכול להבין תמיד את מקור השאלה - החושים אינם נוגעים בתכונה שבאותו 'יש' ואינם חושפים אותה. אבל המילוי של הממד הזה - ה'שיר' - יכול לחולל שינוי עצום בחיי המשורר,
שינוי של שיר האמונה.
כשהאדם נוגע בעומק הפנימי של החיים, כשהוא אינו נשאר בהיבטים הטכניים שלהם ואינו מחפש אחר טבע הכרחי והרגלי, כשהוא אינו פועל מתוך אינסטינקט, או אז נפרסים לפניו מרחבים עצומים של בחירה ושל
200 שיעור מס' 11 שירה וקבלה
