Page 204 - Demo
P. 204
נספח ב
דרך של מוצא!
הרב לימד בשיעור שכדי להיכנס לממד האין־סופי, כדי לחשוף את האין־ סופיות שבו, האדם צריך להתקדם ללא הרף, לא להישאר באותה הרמה שהיה בה לפני רגע או לפני יום. כמו כן הוספתי על דבריו של הרב, שהאין־ סופיות האנושית משמעותה להתקדם בלי להגיע, כלומר זוהי דרך של מוצא
- יוצאים אבל לא מגיעים ליעד כלשהו, ממשיכים להתקדם עוד ועוד.
יש כאן אבסורד בין החיים והעולם. העולם, שבו מתרחשים החיים האין־ סופיים, מבוסס על הגדרות ועל צמצום. לכל דבר יש 'תכונה' ואפיון - צבע, טעם, משקל או נפח כלשהו. למשל, אם האדם לומד מתוך ספר, הוא קורא אותו מתחילתו ועד סופו, עד שהוא יודע את תוכנו, ובזה מוגדר שהשלים
את לימודו.
כשננסה להגדיר את פעולת ה'לימוד', כאמור, נראה שהיא הושגה כשהוא סיים לקרוא את הספר. סיום הפעולה הוא שהשלים והגדיר אותה כפי שהיא, שהרי עד אז לא הושלמה באמת. באופן זה אנו יכולים להבין שהמהויות במציאות של עולמנו מוגדרות עם התחלה ועם סוף, ואין כאלו בלי קצה
וגבול (כפי שהגדרנו את השיר בנספח הקודם).
והינה הפלא ופלא, תוך כדי שאני כותב, עולים מתוך הדברים שני פלאים מקסימים. הראשון הוא במילה 'תכונה', שהבאנו כדי לחוש דרכה את הסופיות של האלמנטים החומריים. והינה זימנה ההשגחה שכך נכתבת גם ה'תכונה' המתארת תנועה והתקדמות, שינוי תמידי. וכך לאותה המילה יש
שני מובנים, האחד מבטא סופיות והשני מבטא אין־סופיות.
הפלא השני הוא הקריאה בתורה. אנו רואים שעם ישראל חוזר וקורא את ספר התורה שוב ושוב, אף שכבר יודעים שפרשת יתרו עוסקת במעמד הר סיני ובעשרת הדיברות וכו'. אבל בכל פעם שקוראים מעמיקים עוד, לומדים
202 שיעור מס' 11 שירה וקבלה
