Page 203 - Demo
P. 203
חופש הממלאים אותו באושר גדול. הם טוענים אותו בכוחות אדירים של רצון ושמחה להשתנות, להרחיב את החיים.
במובן הזה פתח הרב צוקרמן בתיאור של 'שיר' כנזם עגול בלי קצה. החיים החומריים, בדומה לפרוזה, הם בעלי קצוות רבים מאוד, ואילו השירה אינה מוגבלת. יש בה קצה אחד בתוך נשמתו של החי וקצה שני במקור החיים שאינו נפסק לעולם. השירה היא החיבור שבין המרחבים הללו - הסופי והאין־סופי,
גשר בין קודש לחול, בין הופעה לתכונה, ולכן היא מיוחדת כל כך.
כשאנו שרים אנו מבטאים במילים רעיונות רוחניים, לא מסגרות חישוביות אלא רגשות ודמיונות. במובן הזה הפרוזה היא ביטוי יפה של הקיים, ואילו השיר הוא התרוממות הרוח למחוזות אחרים.
אם נלביש את דברי הרב על מה שלמדנו עד עתה בשיעורי האמונה, נראה שהנמשל הוא החיים המדברים מתוכנו בשפה שאינה מוכרת לנו, אבל אנו חשים אותם, יודעים ומאמתים אותם - מאמינים. אל לנו להשאיר את הדיבור הזה 'סתום' אלא לנסות לברר ולקשור אותו לחיי המעשה, כביטוי
המשמח והמאושר ביותר שלהם.
ככלשֵידעהאדםלקשורביןמעשיווביןעולםהחייםהפנימיהאין־סופישבו, ככל שתתברר השפה ה'שירית' שלו, כך יתמלא כל רגע בחייו בעושר רוחני, בעוצמה ובחשיבות, וישפיע עמוקות על העולם כולו.
שירת האמונה 201
