Page 217 - Demo
P. 217
משחק ילדים
אורות האמונה / מהות האמונה / עמוד 66 / ד ד
האמונה האלהית היא המחשבה היותר עליונה, שמתוך גבהה היא משתולת בכל השדרות, גם היותר שולות, ובכל דרגה ושדרה היא מתארת כוי ערכה. המתחכמים להיות קטני אמנה, מגביהים את רוחם מהשדרה הנמוכה, הם יוצאים ומתורדין, ואין הציור של אמונת אלהים בקטנותם ראוי להם, ובגדלותו אינם עלולים לקבלו, והרי הם קלועים בקלע הרעיונות הסותרים, עד אשר יבא
עזרם מקודש.
אמרנו שהאמונה שורה על האדם כשבעצם חייו הוא מאמן ומאמת את חיי האין־סוף, את כל המציאות של החיים שמופיעים בכל היש. המציאות כולה חיה מהאלוקי, כל דבר חי מהאין־סוף. לכן האמונה אינה מגיעה מהשכל ולא מהרגש, אלא היא מציאות שבאה אלינו, וכשאנו חיים אותה אנו מאמנים
אותה.
כשהרב כותב 'מחשבה' הוא אינו מתכוון בדיוק למה שאנחנו מכנים 'מחשבה'. כלומר היא אינה מדויקת כל כך, שכן במקום אחר הוא מכנה אותה שירה וכן חוש האמונה. האמונה אינה מופיעה כערך במילון כלשהו של המערכת השכלית, כלומר אין לה הגדרה מדודה, לכן הרב משתמש בכל פעם במילה קרובה כלשהי. למשל, הוא יכול היה לכתוב שהאמונה היא האי־ודאות העליונה, אבל זה מסובך יותר להבנה. הרב מסביר לנו בעצם שהאמונה מקיוה את הכול, את כל שדרות המציאות - גם האבן מאמינה וגם הצמח
מאמין.
כל חי הוא הופעה של האמונה. כל חי מתאר את האמונה כפי שהיא. אין כאן עניין של שכל או של רגש, אלא זו הופעה מציאותית.
קטני האמונה בוחרים למעשה לחיות על פי השכל שלהם, הם אינם מוכנים משחק ילדים 215
