Page 51 - Demo
P. 51
אמרנו שהאדם שואף לה', אבל אם הוא למעלה מהמציאות שלנו, איך אפשר לשאוף שייכנס בקרבנו, איך אפשר לרצות להשיג אותו?
ַעל־ֵכּן עיּמֹּצאִ ַעל־עַי־רֹב ַלֹלעמיֵדי־ֲחּכעמים ֹמַבֹקֵּשׁי־ֱאלֹעהים ֹיֵגעעים ַוֲעֵיעוים ֹבּרִַח. ֹכֶּשַׁהֹנּּשּׁמההפּמה ּלאפר ַהכפֵתר ּבּעהיר ֵאיּנהּ עמֹסַלֶֶַקת ֹבּאפתפ ּהאפר ַה ענּ ֹמ ּצא ֵמ ַה ֶצּ ֶדק ַגּם ַבּ ַמּ ֲע עשׂים ַהכפ ֵתר טפ עבים, לֹא ֹבּאפתפ ּהאפר ַה ענּ ֹמ ּצא ֵמ ּה ֱא ֶמת ֲא עולִּ ַבּ עלּמִּ עדים ַהכפ ֵתר ֹבּרִ ערים, ֹולֹא ֹבּ ַהכֹ עוי -
ֲא עולִּ ַבּ ֶח ֹזיפנפת ַהכפ ֵתר ֹמו ּא ערים.
ּאז עמֹתַנִֵל ּהעפ ּלם ֹבֵּעיֶניּה: עהיא ּכּל־ּכּךְ עמֹתַרֶחֶבת ֹבּעקֹרּבּהּ, ַעד ֶשׁ ּהעפ ּלם ֻכּלּפ עעם ּכּל ַגּ ֹשׁ עמכִתפ ֹורִ ּח ענכִתפ ַגּם ַי ַחד, עעם ּכּל עגּלִּ ּייו ַהּחֹמערעכיםֹוּהרִּחענעכים, ענֹדֶמה ּלהּ ֹלֵבי־ַעֹקּלאַוֲאעוירפ ַנֲעֶשׂה ּלהּ ַמֲחּנק.
כשהנשמה כמהה לאור בהיר יותר, היא אינה מסתפקת אף בחזיונות המפוארים ביותר, והיא מעמידה את האדם במציאות קשה מאוד. העולם מתנוול בעיניה, מכיוון שכל המצוי בו כולא ומגביל אותה.
ֵהם ֹמַבֹקּעשׁים ַמה ֶשּׁהִא ֹלַמֹעּלה עמכֹּּחם, ַמה ֶשּׁהִא ֹלֻעּמּּתם ַאעין, ִ ֹל ַה ֵַךְ ַאעין ֹלֵישׁ ֵאין ֹיכֹ ֶלת ַגּם ּבּּרצפן עלֹרצפת. ַעל ֵכּן ֵי ּח ֵלשׁ על ֹו ּע עמים כַֹּח ּהּרצפןֹוּכלעֹז ַהַחעכים ּבֲּאּנעשׁים ֲאֶשׁרֹדּעריַשׁת ֱאלֹעהים עהיא ֹמַגּמּּתם
ַה ַֹעניעמית.
הם שואפים אל האלוקי ואינם מצליחים להגיע אליו, כי אין לו מידה, ומשום כך מתייאשים ממש. הטעות שלהם היא שהם פונים אל האלוקים ורוצים להתעלות אליו.
עצם הפנייה אליו כבר אומרת שהוא נמצא במקום כלשהו, וזו שגיאה. הרי הוא אין־סופי ונמצא בכל מקום. אנחנו מחפשים את ה' בשמיים ולמעשה הוא כאן, בתוך החיים שלנו - הוא מחיה אותנו ובלעדיו אין לנו קיום. הרי "ה' אלוהינו ה' אחד", כלומר אין מציאות אחרת ממנו והכול נוצר מאותה הוויה.
הצמאים לאלוקים אינם צריכים להתעלות אלא להבין איך מברכים על פרח או על ניחוח של יין. ברור לנו שהאמונה צומחת מתוך אחדות ושיש רק דבר אחד - הווייתו.
האדם הלבבי האחד 49
