Page 88 - Demo
P. 88
הרב מלמד אותנו סדר ברור: קודם כול צריך אמונה פשוטה, והבוגר צריך למהר ולבנות את המדרגה שמבססת את החירות. אולם אין מגיעים לחופש כדי להשתחרר אלא כדי לבנות את המדרגה הגבוהה יותר של המציאות.
ההבדל בין הגוף לבין הנשמה או הנפש הוא האהבה. אהבת הזולת - זו הזדהות, ההבנה שהזולת דומה לך. אם אין לך הזדהות עימו, נוצר פער. למרות כל השוני, האלוקי שבזולת יכול לחבר בינינו. לכן אני יכול לאהוב רק את הצד הפנימי שלו - לא את המידות ולא את ההתנהגות ולא את החיצוניות שלו,
רק הזדהות פנימית. ולכן האהבה אינה בגוף, כי טבע הגוף הוא לייצר שוני.
מה ההבדל בין הגוף לנשמה? ללא הנשמה הגוף אינו חי, הוא מתפורר. חוק הגוף הוא לקבל ואילו הנשמה היא אלוקית ונותנת, ולכן מי שכולו אהבה נותן תמיד. זו המציאות. אם נתבונן במציאות נראה שכשהאדם עוסק בגוף
בלבד, הוא רק מקבל והוא הופך להיות עבד.1
הוא אינו יכול להיפטר מהתמכרות לאלכוהול, למשל. הוא יודע שהכבד שלו נהרס וזה בזבוז כסף, אבל הוא לא יכול להיפטר מזה. הגוף רוצה רק לקבל, וזה ההפך מהחירות העליונה. אם הוא חי את החיים הפנימיים על פי הנשמה, אז הוא עצמאי ושופע ונותן. הגמרא אומרת שצריך לתת לגוף את כל מה שנחוץ לו, אבל קצת פחות מזה, כדי להעביר לגוף מסר שאני המנהל, ואני
נותן כי אני רוצה ולא כי אתה משעבד אותי לתת לך.
מדרגת 'עבד לה'' כוללת עבדות. אנחנו מעדיפים להתקדם למדרגת השותפים של ה', כך שיעבור דרכנו ונוכל להרחיב את גילויו ואת הופעת רצונו בעולם. לעומת זאת, את העבדות של עשיית רצונו נעדיף להשאיר לשאר בעלי החיים
והצמחים.
1 אדם שמצליח להביא את רצון ה' להיטיב לכול מחובר לגודל נפלא, וזה מביא אותו לאהבה אדירה. ראה נספח ג - שעבוד שאפתני.
86 שיעור מס' 5 ֶה ּאּרה
