Page 90 - Demo
P. 90
והכול פועל ותקין, הם מממשים את ייעוד חייהם. הם נמצאים, נעים (במעגל סגור), מבלים, צוחקים ומשתוללים. נכון שאין להם התפתחות 'מטורפת', אבל עצם ההימצאות ממלאה אותם חיים. בעגה הצבאית אפשר לכנות בני אדם מסוג זה 'מקטיני ראש', משום שאינם מחפשים מה כדאי להוסיף בעולם
מעבר לקיום שלהם.
הסוג השני של חיים אנושיים מתאפיין בחוסר מנוחה ובאי הסתפקות בקיים. האדם אינו מקבל את המציאות כמו שהיא, הוא חייב לשנות אותה, לעדכן לה גרסה, להבשיל אותה למשהו אחר. בכל שינוי כרוכים אתגרים לא קלים ולא פשוטים, והוא מביא עימו תמיד שאלות רבות, חוסר ביטחון הנובע מאי ידיעת העתיד ועוד. אבל לבני האדם תכונה מרכזית - הם אינם מוכנים
להסתפק ב'מה שיש' אלא הולכים ובונים את חזונם.
התחושה המרחיבה והמוסיפה הזו, שנוצרת אצל מי שחי בתנופת גדילה, מעניקה תחושת חיים חזקה מאוד, ולכן לטובתו האדם חייב להטות את עצמו לנתיבי עשייה כאלו שמתחברים אל ההוספה וההרחבה ולא אל ה'בסדר'. ניתן להמשיל זאת לחיים השכליים, שבכוחם לעוף לאין־סוף מקומות. תכונה זו של השכל, שיש בו רבדים של דמיון ורצון ולא רק מידה טכנית, מאפשרת לנו לשבור את המשוואה של קלט־פלט ולרומם את השכל למחשבה ערכית ואידיאלית. מחשבה כזו, שמכוונת קדימה ושונה מהטבע העכשווי, היא עניין
של רוח האדם והיא אפשרית ורצויה.
לכן הייתי משייך את איש ה'בסדר' למדרגת החיים של הדם והדופק, המאפשרים לגוף 'להיות' אבל אינם מזיזים אותו קדימה. לעומתו איש ה'יהיה טוב' שייך לצד המחשבה שמעצבת מציאות טובה וערכית יותר.
כשהרב מלמד בשיעור שאנחנו רוצים לחיות את ה' ולא רק לממש את רצונו, הוא מתכוון שהחיים אינם מציאות טכנית של קיום אלא התעלות קבועה ואקטיביזם מוסרי.
88 שיעור מס' 5 ֶה ּאּרה
