Page 12 - במחנה ינואר 2019

נפצע או לא חוזר הביתה השבוע כי השאירו אותו בבסיס. על הקו היה קובי (אבא של שחר - ע.ג) שאמר לי 'סטפני, שחר מת', ואז התחיל לבכות.ניסיתילשכנעאתעצמיששחראמר לאבא שלו לעבוד עליי ושזה לא בכי אלא צחוק,
ושהם בטח עושים דאחקה משפחתית", היא
נזכרת. "חברות שלי לקחו ממני את הטלפון, שמעו את קובי בוכה והתחילו לבכות גם.
צרחתי כמו מטורפת וכל האנשים במלון יצאו מהחדרים שלהם. התחלתי לעשות סיבובים במלון יחפה, צורחת, כשכולם מסתכלים עליי.
אני זוכרת שנפלתי על הרצפה ואנשים זרים הביאו לי מים וחיבקו אותי. התקשרתי להורים שלי וסיפרתי להם מה קרה, אבא שלי אמר לי
'את חוזרת הביתה עכשיו, אני מזמין לך מונית'. ארבע שעות נסיעה הביתה במונית הרגישו כמו נצח, התקשרתי לשחר עשרות פעמים
בנסיעה כשידעתי שהוא לא יענה לי'".
כל יום שהוא היה בצבא, פחדתי
זמברובסקי וסטרוג הכירו במסיבת הגיוס של חברתה של זמברובסקי. "שנינו לא היינו
אמורים להגיע לשם באותו היום. אח שלי
משחק כדורגל בהפועל פתח-תקווה והיה לו זעזוע מוח באותו היום ממכה שקיבל במשחק. ברגע האחרון החלטתי ללכת בכל זאת, לבשתי חולצה עם נצנצים. היינו במסיבה, רקדנו ושתינו
ופתאום מישהו הגיע מאחורי ואמר לי 'איזו זוהרת את'. התחלנו לדבר והחלפנו מספרים", מספרת זמברובסקי. היא מוסיפה כי ההיכרות
ביניהם, שהתרחשה בדיוק עם סוף המסלול של סמ"ר שחר בדובדבן לאחר שנה וארבעה חודשים, הגיעה בתזמון מעולה. "שחר היה ברגילה. נפגשנו שלוש פעמים באותו השבוע
ובפעם השלישית כבר החלטנו שאנחנו ביחד. לפני שהכרתי את שחר לא ראיתי את עצמי
בתור בחורה שצריכה זוגיות. היה לי מאוד
קשה להיפתח לאנשים וגם לא רציתי את זה,
חשבתי שהרבה יותר טוב לי לבד". בפגישה הראשונה שלהם הלכו ל-"מצפור" בגבעתיים
וצפו בשקיעה. "שחר חסם בטעות מישהי עם
האוטו והלך להזיז אותו. ניצלתי את ההזדמנות כדי לסמס לחברה שלי - 'תזכרי מה אני
אומרת לך, אני הולכת להתחתן איתו'. זה כל כך
לא מתאים לי לדבר ככה, כשהכרתי את שחר הפכתי להיות בנאדם אחר לחלוטין", אומרת
זמברובסקי. "זאת אחת ההודעות שחזרתי להסתכל עליהן הרבה לאחר שהוא נהרג".
"שחר היה בן הזוג המושלם", מספרת
זמברובסקי. "שבוע אחרי שהכרנו הוא שלח
לי פרחים, הזוגיות הייתה חשובה לו מאוד". ההיכרות הקצרה בין זמברובסקי וסטרוג נמשכה שלושה חודשים בלבד. אומרים שהחודשים הראשונים בזוגיות הם הקסומים ביותר, אך זמברובסקי חושבת שירח הדבש לא היה נגמר לעולם, לולא המקרה. "הוא לא חשב שהוא יכול להיפגע בצבא. הוא כל-כך אהב את
התפקיד שלו. אני הייתי מאוד לחוצה. כל יום שהוא בילה בצבא - פחדתי. הייתי כותבת לו 'נכון שלא יקרה לך בחיים כלום?' והוא כתב לי
לעשות את
והתחלתי
לבכות, אמרתי למפקדת
שאני לא יכולה לירות בנשק. שאני
רק חושבת על שחר ועל זה שירו עליו. היא הרגיעה אותי ואמרה לי
שהיא פה בשבילי ושאנסה פעם אחת. יריתי פעם אחת ונבהלתי.
היה לי קשה. אמרתי לעצמי שאני צריכה לנתק את הראש, וניסיתי
ליל ה-20 במרץ, חייה של משפחת סטרוג השתנו לבלי היכר - שחר,
הבן הבכור, לוחם ביחידה המיוחדת
דובדבן, נהרג מפליטת כדור. מדינה שלמה כאבה את כאב משפחת סטרוג ואלפים פקדו את לוויתו של סמל-ראשון (סמ"ר) סטרוג ז"ל.
בצד, רחוק מעיני התקשורת, עמדה סטפני זמברובסקי, בת זוגו של שחר. "משום שהיינו יחד שלושה חודשים בערך - זמן קצר יחסית - האנשים בלוויה לא הכירו אותי, זה עוד יותר הוסיף לכאב שלי. זאת התקופה הכי חשוכה
ונוראית שהייתה לי בחיים", היא אומרת. "באותה תקופה, הייתי מאושרת - קיבלתי ממיטב הודעה ששובצתי לתפקיד מש"קית
ת"ש, הכרתי את שחר, הכל היה מדהים", היא משחזרת. בשורת האיוב הגיעה ללא התראה
בעת שבילתה באילת עם חברותיה. "אחר-
הצהריים, דיברתי עם שחר בטלפון והוא סיפר לי שעוד מעט יש להם תרגיל. תמיד היו לו המון פעילויות מבצעיות שגרמו לי להישאר
ערה לילות שלמים, עד שהוא היה כותב לי
שהם סיימו ושהכל בסדר. לא הייתי בלחץ כי הוא אמר שאין שום דבר מפחיד בתרגיל הזה",
מספרת זמברובסקי. "כתבתי לו שאני מחכה לראות אותו, כשלמעשה לא ידעתי שבאותו
הרגע הוא כבר נהרג". להודעה שהגיעה כמה שעות מאוחר יותר מאחותו הקטנה של שחר
ז"ל, עדי, לא ציפתה זמברובסקי. "עדי שלחה לי הודעה באינסטגרם ושאלה אותי מה המספר
שלי. בשנייה שראיתי את ההודעה אמרתי
לעשות את ההפרדה בין האם- הארוך לבין האקדחים של
באתי המטווח
16 דובדבן ולא לחשוב על זה. ניסיתי
לשכנע את עצמי שזה לא קשו .ר למרות שכל הזמן רץ לי בראש שזה הרעש שהוא שמע בשנייה
האחרונה של החיים שלו"
לעצמי שקרה משהו. חברות שלי אמרו לי שאני סתם בלחץ ושהיא רוצה להתייעץ איתי, כנראה בשביל לקנות איזו מתנה לשחר". כמה שניות
לאחר-מכן, שיחת טלפון ממספר לא מזוהה בישרה לה את הנורא מכל. "חשבתי ששחר
צילום: באדיבות המרואיינת
/ ינואר 2019
12 /