Page 14 - במחנה ינואר 2019
P. 14
כבר בפגישה הראשונה שלה עם שאר החיילות בקורס, נאלצה זמברובסקי להתעמת עם
האובדן של בן-זוגה. "הושיבו את כולנו בחדר ענק וביקשו מאיתנו להעביר ביחד שלוש
שעות המתנה. מישהי אמרה 'בואו נבדוק את הסטיגמה על מש"קיות ת"ש, כל מי שיש לה
חבר שתרים יד', ורק אני יושבת שם, ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. עד היום כששואלים
אותי אם יש לי חבר, אני פשוט לא יודעת מה להגיד", היא משחזרת. "מישהי שהייתה איתי
בקורס התלוננה כל הזמן שהחבר שלה לא מתנהג אליה יפה, ואני לא הפסקתי לחשוב - איך בנות יכולות להסתפק במישהו שהוא
לא שחר? איך אנשים נמצאים בזוגיות עם מישהו פחות טוב מזה? בזוגיות שלנו הוא שם את האושר שלי במקום הראשון. זה לא היה מתוך נחמדות או מאמץ, זה פשוט האופי שלו - טוטאלי במאה אחוז בכל דבר שהוא עשה", נזכרת זמברובסקי. "חיילת שהייתה איתי בחדר התחילה לבכות שהיא מתגעגעת לחבר שלה
אחרי יומיים שהיא לא ראתה אותו, ורציתי
להרביץ לה. כפוית טובה, באיזה זכות את יכולה להגיד שאת מתגעגעת לחבר שלך כשאני
לא אראה את חבר שלי יותר בחיים? ואז אני אומרת לעצמי - 'סטפני, אם זה לא היה קורה
הוא הלך הכי רחוק
שאפשר בכל דבר - אם
זה להיות רשג"ד (ראש
גדוד) בצופים, ואם זה ללכת על התפקיד הכי קשה בצבא. אירועי
ההנצחה שעושים לו רק מוכיחים את זה - סוגרים מועדונים בשבילו והמועדון מפוצץ. אלפי אנשים כואבים את לכתו ומתגעגעים אליו"
האחרון. אני יושבת בכיתה ומישהי מתחילה לספר 'אני עשיתי את הסיכום שלי על מקרה שקרה בזמן האחרון, מקרה של פליטת כדור ומשחק בנשק, על החייל שחר סטרוג שנהרג'.
היא לא ידעה עליי, אני יושבת ופתאום אני רואה שכל המפקדים מסתכלים עליי וגם החברות שכןידעועלזהוהייתיבשוק.זההמקרהשלך
ואנשים שומעים על זה בחדשות, הסיטואציה הכי מוזרה בעולם".
הגעגועים לשחר לא הרפו במהלך ההכשרה.
צילום: באדיבות המרואיינת
צילום: באדיבות המרואיינת
צילום: באדיבות המרואיינת
גם את כנראה היית בוכה שאת מתגעגעת
14 / / ינואר 2019
