Page 46 - במחנה ינואר 2019
P. 46
צומת גיבור
"העיטור שתלוי אצלי בבית הוא רק שבע שמיניות מהסיפור
של כולנו"
במלחמת לבנון השנייה מצא את עצמו רס"ל אורי לרנר מפנה את חבריו לצוות למקום מבטחים, לאחר שהנגמ"ש בו שהה
נפגע מפגיעת טילים, ובכך, הציל את חייהם. על עוז רוחו, רוח המנהיגות והתושיה שהראה בשטח, קיבל לימים את עיטור המופת
לפתוח ציר לוגיסטי לכפר מרג' עיון, השוכן כתשעה קילומטרים צפונית ממטולה. “בלילה של ה-9 באוגוסט נכנסנו יחד עם כוחות שריון", מספר רס"ל לרנר, “זה לקח הרבה שעות, עם
המון מטענים והפתעות בדרך, אבל לפנות בוקר הגענו לכפר בשלום". לאחר ההגעה
לכפר מקבל הצוות משימה נוספת - לחלץ שני טנקים שנתקעו בעמק הסמוך. “זה נשמע מטורף, אבל כבר לפני שיצאנו הייתה לי הרגשה שנחטוף, זה היה רק עניין של זמן עד ששעון
החול יתהפך", הוא משתף. "לכן כשהגענו אל
הטנקים, והשמש התחילה לעלות, ביקשתי מהמ"פ שנזדרז, הרגשתי כאילו אנחנו ברווזים
במטווח". למרות חששותיו של לרנר, החילוץ עבר בשלום והשיירה יצאה חזרה אל עבר
ישראל, "זה היה הרגע בו שעון החול התהפך. ירו על השיירה שלנו ארבעה עשר טילי נ״ט (נגד טנקים)", הוא מרצין עוד יותר. “לקח לי
כמה שניות להתעשת ולהבין שהטיל פגע
בנגמ"ש, שהוא העיף אותי לקרקע, ושאני רואה
רק עוד ארבעה אנשים בחוץ, ולא שמונה". באותן שניות בהן הוא מבין שארבעה מחבריו נותרו בתוך הכלי, מחליט לרנר לרוץ לעזרתם, מבלי לשים לב לרסיס שחדר לרגלו. “פתאום יצא הנהג בצרחות. לקח לי כמה רגעים כדי לגרום לו להפסיק לצעוק ולהקשיב לי", הוא
מספר, “אמרתי לו שעכשיו הוא איתי, ומה שאני אומר הוא עושה - רק שנצליח לצאת מהסיטואציה הזו". הנהג הנהן לאות הסכמה
כשלוחם נוסף יצא מהפומ"ה, עם כוויות קשות בפלג גופו התחתון. “הוא התחיל לרוץ, כנראה
גילי אלוני
כמו ברווזים במטווח
כמה שעות קודם לכן, בזמן שבביתו ישנים
בבטחה שלושת ילדיו, נכנס רס"ל לרנר, אז בן 3,6לפומ"העםשארלוחמיצוותהמ"פ(מפקד
פלוגה). חברי הצוות, שמונה אנשי מילואים, התיישבו צפופים כתף-אל-כתף בבטן הנגמ"ש
בחושך אימים כשרעש חריקות ברזלים רק הולך ומתחזק סביבם. המשימה שלהם הייתה
שניצני שמש כבר עולים ומתחילים לצבוע את שמי הלילה של לבנון,
מתחילה יחד איתם תנועת שיירה של טרקטור, שני טנקים ונושא גייסות משוריין (נגמ"ש) מסוג פורץ מכשולים הנדסי (פומ"ה)
מתוך עמק עיון הנמצא באזור הכפר מרג' עיון, אל עבר ישראל. “קצת אחרי שהתחלנו
לנוע, התחלנו לשמוע שריקות מוזרות מרחוק", מספר רס"ל (מיל') אורי לרנר, אחד הלוחמים
שישב בנגמ"ש. “בהתחלה לא הבנו במה מדובר, אבל כששמענו את הפגיעה הראשונה בטנק שלפנינו, התחלנו להבין". שמונת לוחמי המילואים של גדוד ההנדסה 7071 של חטיבת
קרייתי, ישבו דרוכים להוראת המפקד, כך שהם היו מוכנים ברגע בו מפקד הפומ"ה
הבין שהשריקות שייכות לטילים שמתקרבים אליהם, וצעק לכולם שיצאו ממנו כמה שיותר מהר, לפני שייפגעו. "בניגוד לכלי רכב אחרים
בצה"ל, פתח הכניסה והיציאה של הפומ"ה נמצא בחלקו העליון, בגובה של כמעט שלושה מטרים מעל הקרקע, דבר שמקשה ומגביר
את הסיכון בכניסה ויציאה מהכלי״, מסביר רס"ל לרנר. שלושה לוחמים כבר הספיקו
לצאת ולרדת אל האדמה, כשלרנר, הרביעי במספר, יצא אל מחוץ לכלי. "בדיוק אז הטיל
פגע בנו. הרגשתי את גל ההדף מעיף אותי אל הקרקע,ואתהחוםשלולאורךכלהגבשלי",
הוא נזכר, “לא הבנתי מה קורה סביבי, אבל
הרגשתי כאילו המוות עוטף אותי, ותמונות של אשתי והילדים עברו במקטעים מהירים מולי,
כמו פריימים של סרט".
46 / / ינואר 2019
