Page 15 - 70 שנות הגנה אוירית

מתותחים לטילים
הצוות שלחם בקרב על המים
בפעמים אחרות, קיבלו שני לוחמי נ"מ ציונים
לשבח: אלי שרב ופייבל ברג. פייבל ברג קיבל את
צל"ש אלוף פיקוד הצפון, דוד (דדו) אלעזר, על פועלו בתקרית בנוטרה שבעמק החולה, סמוך לקיבוץ גונן.
באותה תקרית, פתחו הסורים באש לאורך קו הגבול, וברג, שהיה לבדו על התותח, קיבל הוראה
בקשר לפתוח באש. לאחר שעשה זאת, נפתחה
לעברו אש סורית אך הוא לא ויתר, העמיס פגזים, ירה ללא הפסק, ואף פגע בשלוש עמדות סוריות כשהוא
מנותק משאר חבריו במשך חמש שעות רצופות. בשנים האחרונות של הקרב על המים, הוחלט כי
במקום לערוך סבבים של לוחמים בעמדות הירי, עדיף להקים יחידה מיוחדת שתפעל שם. היחידה נקראה 'סיירת נץ' והיא התמחתה בירי ארטילרי בעמדות
בצפון, כך ששאר הגדודים חזרו לפעילות הגנה נגד מטוסים, הפעילות שלשמה הוקמו.
ב-15 בינואר 1966, בסביבות 08:45 , זכה תותח נ"מ של חיל הים בקרב על המים תרתי משמע - בקרב שנערך בכינרת, הפיל תותח
נ"מ שהוצב על ספינה, מיג 17 סורי. בכל אותה עת, בה לחמו לוחמי הנ"מ את המלחמה על המים,
התרחשה פעילות נכבדת נוספת בשורות הנ"מ. מערך טילי ה'הוק' קרם עור וגידים.
קליטת ה'הוק'
סוללות טילי ה'הוק' היו מערכת הנשק המתקדמת, המורכבת
והרצינית הראשונה, שרכשה ישראל מארצות-הברית. היא הייתה הכרחית כנגד האיום שהלך והתהווה בדמות מטוסי הקרב הסילוניים החדשים מתוצרת ברית המועצות, בהם הצטיידו חילות האוויר
הערביים. מערכת ה'הוק' שינתה את מדיניות אי מכירת מערכות נשק
מתקדמות לישראל. היא היוותה את הסיבה המרכזית להעברתו, בסופו של יום, של כל מערך הנ"מ לידי חיל האוויר ולהקמתו של
מערך נ"מ מודרני, מאורגן ומצויד היטב. עד לביקורו של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, בשנת 1961
בארצות-הברית, היה שוק הרכש האמריקני סגור בפני מדינת ישראל. בן-גוריון השקיע מאמצים רבים כדי שהנשיא האמריקני,
ג'ון קנדי, יבין את הסכנה הקיימת למדינת ישראל בשל
התעצמותם המהירה של חילות האוויר של מדינות ערב, וימכור לה מטוסי קרב וסוללות טילי נ"מ. נקודה חשובה נוספת שעמדה בבסיס רצונו של בן-גוריון לזרז רכישת מערכות נ"מ מתקדמות, הייתה בנייתו ההולכת ומתקדמת של הכור הגרעיני בדימונה. בן-גוריון הבין את חשיבות ההגנה על המתקן, מתוך הנחת היסוד שזה עלול להפוך מן הסתם למטרה מועדפת לפגיעה בכל הזדמנות על ידי מדינות ערב, שעלולות לחוש מאוימות
ביותר מעצם קיומו. ב-27 בספטמבר 1962 , אישר הממשל האמריקני,
בראשותו של הנשיא קנדי, את מכירת סוללות ה'הוק', תוך
לקיבוצים תל קציר, האון, עין גב, מושב כורזים, יסוד המעלה, קלעת נמרוד ותל דן, שהיה מרוחק כ-900 מטר מתל-נוחילה הסורי, שהיה האתר המרכזי ובו התרחשה מירב הפעילות.
ב-13 בנובמבר 1964, בסביבות 13:30 , התרחשו חילופי אש כבדים בין כוחות סוריים לבין תותחני 30 מ"מ ו-20 מ"מ 'היספאנו
סוויזה' בתל דן וטנקים ומרגמות ישראליים, בהם נפגעו טנקים
סוריים ונהרגו ארבעה לוחמי נ"מ מפגיעת טנקים: המג"ד, רס"ן לואי (חיים) בורנשטיין, רב"ט ג'ורג' (דוד) לזר, טוראי יהודה פורת וסמל
יוסף עזרתי שנפצע קשה ונפטר מאוחר יותר מפצעיו. אלי ברוך (לימים מפקד בית הספר לנ"מ ואגד נ"מ מרכז), שהיה אז עוזר קצין האג"ם בנ"מ, נטל את הפיקוד על התותח המערבי,
ובכינון ישיר, טיווח את אש האויב ושיתקה. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף עזר וייצמן, כתב לו: "שירותו של
קצין הינו שורה ארוכה של מבחנים, קורסים, תפקידים ותרגילים, אך אין מבחן גדול, קשה וברור יותר מאשר קרב. התנהגותך תחת אש בתקרית דן ב-13 בנובמבר, בה הצלחת להשתלט הן על ליקוי
טכני והן על חייליך, היה מבחן אשר בו עמדת ללא דופי, והיית מופת ללוחמים אחרים. קבל את הערכתי וגאוותי, שקצינים
כמוך הינם פקודיי".
13