Page 16 - 70 שנות הגנה אוירית

ופיקודית, אלא גם הדרכתית. על פי טיעוני חיל האוויר, אם תותחי נ"מ מונחי מכ"ם כבר שייכים אליו לחלוטין, אזי אין כל מניעה שגם מערך טילי ה'הוק' החדש, על אחת כמה וכמה, יצוות תחת פיקודו
ואחריותו. אמנם התקיימו דיונים רבים במטכ"ל בעניין שעל הפרק,
אך התשובה כבר הייתה די ברורה (למגינת ליבם של אנשי חיל התותחנים). הוחלט לצרף את ה'הוק' למערך חיל האוויר, ובכך בעצם
החל התהליך שהושלם בשנת 1971 , בהעברתו הסופית של מערך הנ"מ כולו לידי חיל האוויר.
עם התקדמות התהליכים הפורמליים בין ארצות הברית לישראל בדבר רכישת מערכות ה'הוק', התארגן צה"ל להוצאת קצינים
וחיילים לארצות הברית אל בסיסי ההדרכה האמריקאים באל-פאסו, טקסס, על מנת לעבור את כל מערך ההכשרות והלימודים, כמו
גם האימונים המבצעיים לשם קליטת המערכות בצה"ל בבוא היום. רס"ן אריה גור, לימים אל"ם ומפקד בית הספר הטכני של חיל
האוויר, נבחר לפקד על מערך ה"הוק", ולזכות בתואר קצין טילי
קרקע-אוויר (קטק"א) ובדרגת סא"ל. הוא היה מפקד גדוד נ"מ מונחה מכ"ם 3.7אינץ', והיה בעל הכשרה טכנית גבוהה. שני החילות (אוויר ותותחנים) סמכו עליו והסכימו למינויו.
בנבחרים לצאת ללימודים בבסיס הנ"מ האמריקאי באל-פאסו, טקסס, נכללו קצינים ממגזרים שונים בחיל האוויר, כמו: בקרים מיחידות הבקרה, טכנאי
מטוסי קרב וטייסים. בתחילת 1963, יצאה לארצות הברית משלחת בראשותו של ראש מחלקת אוויר,
אל"ם מוטי הוד. חברי
המשלחת היו: רס"ן
אריה גור, אל"ם אריה הלל (ראש מחלקת ציוד) וסא"ל יואש (צ'אטו) צידון, טייס ומפקד בכיר שהיה מינוי מיוחד של מפקד חיל האוויר עזר וייצמן. אליהם הצטרף יהודה (פופקו) ארבל, הנספח האווירי של
צה"ל בארצות הברית. המשלחת קיימה דיונים עם הגורמים האמריקאים על נחיצות
הנשק, השימוש ההגנתי בו ומספר הסוללות שתירכשנה. את
השיחות הקפידו לערוך בלילות, כיוון שאז, באווירה הרוגעת, קל היה להם יותר לשכנע את בני שיחם. כל חבר משלחת בחן את המערכת בתחומו והכין את התנאים המתאימים לקליטת תלמידי
ה'הוק' הישראליים בקורסים המיועדים להם. הבעיות התעוררו בעיקר לגבי תכנית ההדרכה. גור וצ'אטו
נשארו כדי לשכנע את האמריקאים בהגיון הדרישות הישראליות. דרישה ראשונה ועיקרית הייתה, שהאמריקאים יסכימו להעביר
קורסים מסוימים על פי בחירת המשלחת, על טהרת הישראלים
שהוא מגדירן כנשק הגנתי. אך בעצם, בזכות מכירת סוללות ה'הוק'
לישראל, נפרצה הדרך לקיומן של עסקאות רכש של מערכות נשק נוספות מסוגים רבים ומגוונים, התקפיות בעיקרן, שהשפיעו על
ההיסטוריה של מדינת ישראל מאותה נקודה ואילך, והפכה עם הזמן את צה"ל לצבא המבוסס נשק ומערכות אמריקאיות, עד לעצם ימים אלו. בראש עסקאות הרכש עמדו בזמנם מטוסי ה'סקייהוק'
ובעקבותיהם מטוסי ה'פנטום', שהשפיעו רבות על מהלך העימותים הצבאיים הבאים של ישראל בזירות השונות.
שני החילות שהתמודדו על קליטת ה'הוק' בשורותיהם, היו חיל האוויר וחיל התותחנים. ההחלטה שעמדה בפני המטכ"ל לא הייתה פשוטה כלל ועיקר: חיל התותחנים, שגדודי תותחי הנ"מ היו נתונים במסגרתו החיילית, ראה בטילים החדשים עוד מערכת נ"מ, ובשל כך מקומה מן הסתם בחיל התותחנים. ובכדי לבסס טענתם זו, הסבירו בחיל התותחנים שגם בצבא האמריקאי שייכים טילי ה'הוק' לחיל
היבשה, ה-"Army". חיל האוויר טען, בין השאר, שהשליטה והבקרה על שיגור הטילים
תעשה בכל מקרה באמצעותו, דרך מערך יחידות הבקרה האוויריות האזוריות, ונימק עוד, כי חיל התותחנים יאלץ להקים מערך בקרה,
תחזוקה ושליטה חדש לגמרי. לחיל האוויר, לעומת זה, כבר יש מערך טכני גדול, מבוסס ואיכותי, שיכול לספק מענה מידי לכל מערכת
נשק חדשה שתיקלט, ובכללם את צורכי סוללות ה'הוק'. נוסף על כך, היו תותחי הנ"מ 40 מ"מ החדשים, מונחי המכ"ם שהגיעו בשנת 1963 , מצוותים זה מכבר לחיל האוויר, לא רק מבצעית, גיאוגרפית
פרק 2
ההוק מגיע לנמל חיפה
אריה גור
14