Page 14 - 70 שנות הגנה אוירית

המדינית מאחר שישראל מתכוונת לעבד את אדמות הנגב כדי להבטיח פרנסה לכחמישה מליון מהגרים חדשים. 'האימפריאליזם והציונות מבקשים לכפות כך את השלום על הערבים, אך עליהם
לדעת שהערבים לא ירומו עוד', כתב העיתון. אל תוך הקלחת המדינית-צבאית הזו, שהתרחשה בשני מישורים:
האחד תגובה על הניסיונות הסוריים לחבל בעבודות על מי הירדן מן הצד הישראלי והשני תגובות ישראליות לניסיונות הסוריים להטות את מי הירדן מצדם, הוטל צה"ל ובכלל זה גדנ"ם 881 שמצא עצמו
נוטל תפקיד מרכזי בלחימה. במהלך השנים 1962-1967 , הופעלו תותחי נ"מ מסוגים שונים כנגד מטרות אויב סוריות באזור הצפון. צה"ל הפעיל את תותחני
הנ"מ 30 מ"מ ו-20מ"מ 'היספאנו סוויזה', כיוון שהאש שנורתה מהם הייתה בעלת דיוק רב וטווח ארוך, וכיוון שבניגוד לתותחי השדה בעלי האש תלולת המסלול, ירו תותחי הנ"מ בכינון ישיר. לתותחי ה'הס', כפי שכונו אלה, הייתה מהירות לוע גבוהה מתותחי השדה,
הם היו קלים יותר ולכן קל היה יותר לניידם גם מתותחי ה-40 מ"מ מונחי המכ"ם שהגיעו ב-1963 והיו פגיעים יותר בשל משקלם וסרבולם. לוחמי הנ"מ פגעו במטרות אויב רבות ברמת דיוק גבוהה במיוחד, בעיקר כשהיה מדובר בחרכי הירי במוצבי הבטון הסוריים, שהיו חסינים כמעט לכל פגיעת נשק אחר כולל הפצצות מן האוויר, ותרמו בכך רבות להצלחת הקרבות ולהשגת הכרעה בהם. הם התמקמו בסמוך לגבול הסורי, בדרך כלל באותם אתרים בהם הייתה עתידה להיות פעילות חקלאית ישראלית או תנועת קרקעית של כוחות צבא ישראלים. במקרה של תקיפה סורית היו כוחות הנ"מ
מגיבים מיד אל מקורות הירי ומשתקים אותם. מטעי הבננות היו מחבוא מבוקש. בדי יוטה הסתירו את תותחי
ה-30 מ"מ, שהאו"ם אסר את הצבתם (בניגוד לתותחי ה-20 מ"מ הקלים יותר שהותרו לפריסה). אתרי פריסה פעילים היו סמוך
מתותחים לטילים הקרב על המים - רקע היסטורי
(מבוסס על מאמר מאת משה שמש
מתוך 'עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל', המרכז למורשת בן גוריון - אוניברסיטת בן גוריון
בנגב). מספטמבר 1959 ועד מלחמת ששת הימים, עמד מוביל המים הארצי וניצול מי
הירדן ע"י ישראל, במרכז מאבקם של הערבים נגד מדינת ישראל, והיה נושא מרכזי בכלי
התקשורת הערביים וציר הדיונים בפורומים בין ערביים - מועצת הליגה הערבית ומועצת ההגנה הערבית בהשתתפות מלכי מדינות ערב ונשיאיהן. הדיונים בפורומים האלה נסבו
על השאלה איך להתמודד עם אתגר תכנית המים של ישראל והפעלתה. המאבק על
המים נגד ישראל תרם להידרדרות שהובילה למלחמת ששת הימים. הוא האיץ את הדיונים
בכל מרכיבי הסכסוך הישראלי - ערבי ובעקבותיו הכינו הערבים לראשונה תכנית לחיסולה של מדינת ישראל וקבעו את יעדם האסטרטגי לטווח הארוך בסכסוך עם ישראל.
מדינות ערב כולן, העריכו שתוכנית המים של ישראל היא אמצעי
להתעצמות אסטרטגית, ובעזרתה תוכל ישראל לקלוט המוני עולים חדשים, לאכלס את הנגב ולהתקדם לקראת עצמאות כלכלית.
התכנית תמלא את הנגב בעולים יהודים וזה יחזק את הכוח הלוחם של מדינת ישראל. הדבר חמור אף יותר מן השמועות על פצצה
אטומית ישראלית. השר לעניינים צבאיים של מצרים, הגנרל מוחמד אברהים, דיווח למועצת העם של החבל המצרי ב-31.10.1959 כי בכוונת ישראל להשתמש במים לא רק לישוב עוד כשלושה מיליון יהודים, אלא
גם כדי לחזק את הבסיס האימפריאליסטי בלב האדמות הערביות. עיתון מצרי אחר כתב ב-5.12.1959, שהתכנית מסוכנת גם מהבחינה
פרק 2
משמאל אלי ברוך במהלך מסדר בגדוד
תל דן - הקרב על המים
12