Page 41 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 41
מלחמת יום כיפור והשלכותיה
20 מ"מ בג'בל ליבני 1976
לוחמים מסוללה א׳ בגדוד 947 בתל פארס
בנוסף על תנאי המחיה הקשים, גם תנאי העבודה השוטפים היו בלתי נסבלים. בהיעדר סככות טיפולים, הפכו גם הטיפולים
במערכות הנשק למטלה שנעשתה תחת כיפת השמים והחורף הראשון בקלע בסוף שנת 74 , היה קשה מנשוא. רמת הגולן הייתה מושלגת כולה. טיפולים ועבודה שוטפת נעשו תחת גשם ולעיתים שלג. כלים היו מושבתים בתדירות גבוהה יותר וההגעה למוצבים קשתה אף היא עקב אי התאמתם של הכלים לעבודה בתנאים הללו.
עבור מרבית חיילי הגדוד היה המעבר מבסיסי חיל האוויר
המאורגנים והמסודרים, להם הורגלו משך השנים, לבסיס הספרטני והמוזנח ברמת הגולן, משבר לא פשוט. קשיי התאקלמות לא מעטים היו מנת חלקם של החיילים. הנפקדויות, כמו גם בעיות משמעת
אחרות, הלכו ורבו ורמת המוטיבציה של הגדוד הלכה וירדה ככל
שחלף הזמן. עיקר הבעיות התגלו אצל חיילי המפקדה והנהגים בגדוד, שאף לא אחד מהם רצה להגיע לשרת בגדוד. על כך נוספו גם בעיית יציאות הביתה, כאשר החיילים היו יוצאים פעם בשלושה שבועות - פלגה מכל סוללה, ואנשי הקבע והנגדים היו יוצאים אחת לשבועיים. למפקדים נכונה עבודה פיקודית ומנהיגותית לא פשוטה,
על מנת לשמר את רוח הלחימה בגדוד. מספר חודשים לאחר הגעתם למחנה, קיבל הגדוד מבנים
אמריקאים שהותאמו מיד למגורי חיילים, סגל וקצינים ואף עשר חיילות הגיעו לשרת בגדוד.
ביוני 75 התמנה דב שדה למג"ד השני של 947. הוא הגיע לגדוד לאחר תפקיד סמג"ד במערך ה-40 מ"מ ב-881 . עם הגיעו לגדוד והבנתו את המתרחש, היה ברור למג"ד כי בראש סולם
העדיפויות שלו, אם ברצונו להפוך את הגדוד ליחידה לוחמת
ומסודרת, צריך לעמוד שיפור תנאי השירות והחיים של חיילי הגדוד
והגברת המוטיבציה שלהם. משימתו הייתה להשיב את הנפקדים והעריקים לגדוד ולשכנעם להישאר ולשרת בגדוד למרות המצב. הוא גם החליט להשקיע מאמצים רבים בבינוי המחנה והתאמתו
הציוד המתנייע, אימון המקצועות שנערך בביסנ"מ ואימון הצוות שנערך בשטחי האימונים.
כאשר נתקבלה ההחלטה על ההסבה, עבר חלק מן הגדוד לבסיס חיל האוויר בחצור, וחלקו השני נותר בסיני עקב התעסוקה
המבצעית בה עסק עדיין, עפ"י הצרכים באותה התקופה. אימון ההסבה החל באזור ג'בל ליבני בסיני וארך כחמישה
חודשים. האימון כלל תרגולים ברמת הצוות, אימון פלגה, אימון סוללה ולבסוף אימון כולל ברמת הגדוד. את האימונים העבירו
לוחמים וקצינים מגדוד 66 הוותיק שכבר עבר את המלחמה כגדוד מתנייע וצבר באמתחתו ניסיון קרבי רב, כמו גם הפלות לא מעטות של מטוסי אויב.
סוללת 20 מ"מ מתנייעת כללה אז 9 כלים וזחל"ם פיקוד. מפל"ג פיקד על שלושה כלים ו-21 לוחמים (7 בכל כלי).
ב-15.4.74 הוצא צו ההקמה הרשמי ממפקדת חיל האוויר עבור גדוד הנ"מ המתנייע 947 , הוא גדוד 'הקלעים', שקבע את מועד ההתארגנות ל-15.5.74. בעקבותיו ועם תום אימון ההסבה וההקמה,
עלה הגדוד הצעיר לרמת הגולן על מנת להחליף את גדוד 66 שישב בתעסוקה מבצעית ברמה.
הגדוד פרס בתל פארס, בתל אביטל ובחרמון. שתי סוללות
היו פרוסות במוצבים האמורים וסוללה אחת נשארה בקלע, סמוך
לבוקעתא, לאימונים ולבניית המחנה ושיפורו. סיפור הקמת מחנה הקבע של הגדוד בקלע, במסע ייסורים
תחילתו. הגדוד קיבל כמקום התארגנות את מחנה קלע הסורי.
במקום היו מספר מבנים סוריים נטושים במצב קשה, שצרים היו מלהכיל את כל חיילי הגדוד. לפיכך הוקמו אוהלים בשטח על מנת
לענות על צרכי הלוחמים. במקום שררו עזובה והזנחה מרובים
ותנאי המחיה של חיילי וקציני הגדוד היו קשים ביותר. במקום לא היו שירותים ומקלחות וכל הגדוד היה נוסע במספר סבבים, פעם
בשבוע, לקיבוץ הגושרים כדי להתקלח.
39
