Page 45 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 45
מלחמת יום כיפור והשלכותיה
פטריק ביטון מסוללה ב׳ גדוד 66 לקראת טעינת פגזים
לטריטוריה של אגד צפון. בעיקרו של דבר, היינו פרוסים להגנה על אתרים
חשובים ביותר למשק המדינה. משק האנרגיה והחשמל, על אתרים אסטרטגיים וביטחוניים של המדינה כדוגמת שדות תעופה, יחידות בקרה והגנה על הפריפריה.
בנוסף לכך גם הגנה על מוצבי צה"ל והישובים ברמת הגולן ובגבול הלבנון. זה היה מרחב הפעילות שלנו וזה מרחב לא קטן.
מאחר ולא הייתה זו תקופת מלחמה או לחימה, התמקדה עיקר ההתמודדות שלנו בעצמנו. התמודדות מול הרצון שלנו להגיע לאיכויות גבוהות יותר, להראות
ולהוכיח רלוונטיות, להראות מקצועיות מושלמת. את הדברים הללו היינו חייבים לעשות בשני
מישורים: גם מול המערכת הכוללת, היבשתית, שבתוכה
ניסינו להשתלב וניסינו ללמוד אותה ואת נקודות הממשק שבהן אנחנו יכולים לבוא לידי ביטוי ואת
הפתרונות שאנו יכולים להציע. ומצד שני בהתמודדות מול היחידות האחרות של מערך הנ"מ, מול חברינו
לנשק, שם כל אחד רצה להראות כי הוא יודע לעשות את העבודה טוב יותר.
היה לנו אז את גדוד 881 על תותחי ה-40 מ"מ שלו בכנף 1 ברמת דוד, את גדוד 947 שהיה פרוס ברמת הגולן עם ה'חובטים' ויטנ”ם 138 שישבה בטכני של חיל האוויר והייתה פרוסה במרחב עם סוללות ה'הוק' ופלגת ה'הוק' המתנייע שלה. היו אז שתי פלגות 'הוק'
מתנייע באותה תקופה ורוח הקיצוצים והצמצומים
שנשבה אז בכל הצבא, לא פסחה גם עלינו. במצב כזה
עולות מיד השאלות על איזה מערכת נשק ניתן לוותר,
מה לא לגמרי נחוץ כרגע וכו', ובהערכת מצב שנערכה
במפקדת חיל האוויר, עלתה בין השאר על הפרק סוגיית
סגירתן של פלגות ה'הוק' המתנייע. אנחנו, כמובן, לא
נשארנו שווי נפש מול האפשרות הזו ונהלנו מאבק אדיר כדי למנוע את רוע הגזירה. עשינו כל שביכולתנו כדי להוכיח את היכולות ואת
עיקר הפעילות שלנו אז התמקד בעשייה למוכנות, להתכוננות ולשמירת הרמה, שמירת המתח המבצעי לשעת פקודה. במקביל
היה לנו זמן לעסוק גם בנושאים הארגוניים. מערכות הנשק היו אז אותן מערכות מסורתיות שאיני בטוח
שמכירים אותן היום. היו מערכות ה-40 מ"מ, מערכות ה-20 מ"מ בנייח ובמתנייע, ה-23 מ"מ וה'הוק' הנייח והמתנייע. מערכות ה'רמית' נכנסו אז לעבודה וגם ה'חובט' היה בשלבי קליטה ראשונים
של בניית תורות לחימה וקליטה וכיוצא באלו. מה שבאמת עניין אותנו אז היה השילוב שלנו בלוחמת היבשה:
איך למצוא את הדרך להתחבר נכון ברמה המקצועית, ברמה הקוגניטיבית וברמה המנטאלית לכוחות היבשה. לא היה זה דבר
מובן מאליו. זה לא היה אז דבר שהייתה אליו פתיחות, לא כולם חפצו להיכנס
לזה. אבל בעיני, זה היה הדבר החשוב ביותר והמאמץ העיקרי אליו כיוונתי בתקופה ההיא.
האגד חפף את כל הטריטוריה של פיקוד הצפון, ואני, שגרתי אז בתל-אביב, ידעתי שכשאני חוצה את קו חדרה צפונה, הגעתי
גיל שלו בהיותו חייל צעיר בגדוד 66
43
