Page 53 - 70 שנות הגנה אוירית

ממלחמת של"ג ועד לאינתיפאדה
הפלת כדור פורח
באותה תעסוקה בצפון, באפריל 1981, עלתה סוללה א' של גדוד 66 לבצע תעסוקה מבצעית בגבול הצפון. הגדוד נרתם במלוא כוחו על מנת לבצע את התעסוקה על הצד הטוב ביותר. מרב המאמצים של מפקדת הגדוד התמקדו בסיוע לסוללה א', בהתארגנותה לביצוע
המשימה החדשה שנפלה בחלקה בצפון. במהלך התעסוקה, בליל ה-19 באפריל 1 ,8 זיהה חייל מן הסוללה ששהה בעמדת התצפית, גוף זר מנצנץ בשמי הלילה. הוא הודיע
מידית למפקדי המוצב והללו זיהו בוודאות לאחר זמן קצר כי מדובר בכדור פורח המתקדם לאיטו לעבר שטח ישראל.
מפקד המוצב, סגן משה בנג'ו, הפעיל את כל הגזרה והכניס את הסוללה לכוננות מידית להפעלת הכלים. הכדור הפורח המשיך בינתיים את התקדמותו לכיוון מוצב צפוני יותר של הגדוד. כאשר נכנס הכדור הפורח לטווח היעיל של ה'חובט', ניתנה פקודת אש ע"י המפ"ל. במקביל נפתחה אש גם מכיוון מוצבים שכנים לעבר הכדור. כעבור מספר שניות נצפו פגיעות בכדור מפגזי ה'חובט'. הכדור החל לאבד גובה במהירות ופגע בקרקע במרחק קצר מן המוצב הצפוני.
בכדור היו שני מחבלים על ציודם ונשקם והם שרדו את המפגש עם הקרקע. לאחר מרדף שבוצע ע"י כוחות חי"ר בגזרה, הם חוסלו. אירוע זה הכניס מתח רב וערנות בקרב חיילי הסוללה, ומוראל חיילי
הסוללה והגדוד בכלל, עלה פלאים. בחורף שלפני המלחמה, היה פרוס הגדוד בכוננות
במחניים. ליד המסלולים
מפקד הסוללה, סגן דני, נמצא בסוללה מהיום הראשון לשירותו הצבאי, תחילה כחייל פשוט אחר כך כמפקד: "המוראל של
החיילים מאוד גבוה. הם יודעים שהאחריות עליהם גדולה. לפעמים הטמפרטורה מגיעה לשלוש מעלות. אני משתדל שהיציאות יהיו טובות, שהאוכל יגיע בזמן, ושלחיילים יהיה מעניין. כשנכנסתי לקו
הסגול אחת הפעולות הראשונות שלי הייתה לקחת את הבידורית של הגדוד."
סדר היום של הסוללה: כולל קימה חצי שעה לפני הזריחה
ונכנסים ל'מיידי' (כלים במצב של פתיחת אש, טיפולים יומיים על הכלים, ארוחת בוקר, אימונים, מסדר כלים, הדרכות מקצועיות, עבודות מוצב, ארוחת צהריים ושוב עבודות מוצב, תרגולת ירי - החיילים נמצאים עם הכלים והציוד בעמדות). כל זה, נוסף על התרגולים וההקפצות המתבצעים מדי פעם. לעיתים יש הקצפות אמת. הקפצות אלו מתרחשות כאשר מופיע מסוק או מטוס בלתי מזוהים, שלא נתקבלה עליהם הודעה מראש. במקרה כזה נכנסים מיד לכוננות על. בדרך כלל אלה מסוקים של האו"ם. אחד החיילים הבחין במסוק עוד לפני שהודעה עליו התקבלה בקשר. יש ואירועים מסוג זה קורים פעמיים או שלוש ביום. אנשי המפקדה הנוטלים חלק לא מבוטל בפעילות הסוללה. לעיתים מתגלה תקלה טכנית
באמצע הלילה על אחד הכלים. אין מחכים עד אור הבוקר כדי לתקן את הכלי. תורן לילה מעיר את האנשים האחראים לכלי ומתחילים
לעבוד עליו. יש והתיקון אורך כמה שעות ומתבצע בתנאי קור קשים. החיילים יודעים שעם אור ראשון הכלי חייב להיות שמיש.
הנ"מ לוקח חלק מרכזי בפעילות הביטחון השוטף. סג"מ אורי היה בגדוד הוולקנים הקודם שירד מקו סגול לפני מספר חודשים: "שמענו בלילה על חדירת מחבלים. ידענו, שיחפשו אותם כל הלילה. בבוקר הגיע הסמג"ד למוצב. ביקשנו מהסמג"ד שידבר עם מפקד האוגדה ויבקש ממנו לשתף אותנו בפעילות ביטחון שוטף. נסעתי עם הסמג"ד והוא סיכם עם מפקד האוגדה שאנשי הוולקנים יגיעו לשם כדי לבצע בט"ש. על הכלי שלי היו חמישה אנשים. אנחנו
מסוגלים לירות אש מפוזרת לטווחים קצרים, הכרתי את המקום, כבר בצענו שם פעילות בעבר. מובן שנשארנו ערים כל הלילה. לא ראינו כלום, אבל בבוקר שמענו שסיירת של "גולני" תפסה אותם. שמחתי ששיתפו אותנו בפעולה. לא עוד סיפורי קרבות וזיכרונות ממבצעי הנ"מ במלחמות. הפעם החיילים עצמם נטלו חלק בפעילות קרבית. אומר סגן מפקד הגדוד, סרן אמנון: "יש הרבה אירועים קרקעיים. חילות החי"ר והשריון נעזרים בנו הרבה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל אירוע קרקעי. אם תגיע חוליית מחבלים למוצב שלנו לא נוכל לגלגל עינינו למרום ולומר: 'מצטערים, אנחנו נ"מ, אנחנו מתעסקים רק עם מטוסים, תלכו למוצב אחר.' החיילים מרגישים
שהם מבצעים את עיקר המשימה הביטחונית של צה"ל - הגנה על יישובי הצפון. שמענו תגובות של תושבים מקריית שמונה. הם אמרו שאחרי שבאנו הם מרגישים רגועים יותר. עוד כמה חודשים
נרד מפה לאימון גדודי. זו תהיה תקופה לא פחות קשה. אחרי תקופת התארגנות קצרה נחזור לקו אימונים ולתעסוקה מבצעית. זו השגרה הרגילה שלנו...".
51